החצבים ו״פעמוני הגשם״ העדינים שבאחו – מבשרי הסתיו – כבר סיימו לפרוח. הגשמים המצויינים שירדו העירו את השטח משנת הקיץ שלו ושמיכה של נבטים רכים מתחילה לכסות הכל. רקפת ראשונה פורחת בין אבני הסוללה שמול עצי הזית, החצבים מעלים עלים ירוקים, והמון המון תורמוסים שנזרעו בשנה שעברה, נובטים בעוז.

השנה, בתום הפריחה באביב ולפני הגשם, קנינו פקעות של בן חצב יקינתוני ואספנו זרעים של פרחי בר מהאזור – ליקטנו פרגים מצדי דרכים, מצאנו זרעים של מיני קחוונים, זנב ארנבת, קצח, תלתן דו גווני ותורמוסים בשדות שסביבנו. החודש, מהר מהר, לפני הגשם, נזרעו כולם. מה ינבוט? מי יפרח? אין לי מושג. צריך סבלנות וענווה, צריך להתבונן ולנסות להבין מה מתאים ומה לא. ובסוף, בכל מקרה, כמו שאומרים הילדים, הטבע ״מחליט עלינו״.

פתחנו את העונה ביום שישי, ה-7 בנובמבר, בסימון שביל מתפתל שחולף על פני החצבים, עובר בין שני עצי זית, ומסתיים בחלקת הרקפות. איך מסמנים שביל בלי תקציב? מאלתרים וממחזרים: אבני אקרשטיין שהושלכו לערימת פסולת בניין לצד תחנת הרכבת, קורבן של עבודות שיפוצים בתחנה, חולצו אחת אחת מהערימה וזכו להזדמנות שנייה באחו. המבוגרים סחבו, חפרו וריצפו, והילדים כיסו בחול והידקו, גרפו את השביל, גילו דרכים שונות ללכת על האבנים, פינו קליפות אקליפטוס שנשרו על השיחים, והלהיט הגדול – דפקו בפטיש גומי של רצפים על האבנים. כעבור כשעה, קווים שסומנו על הקרקע במגרפה הפכו לשביל תחום באבנים, שאפשר לטייל בו בין החלקות ולראות מי צומח השבוע, האם התורמוסים כבר נבטו ואם אפשר כבר להבחין בצורת הלב של עלי הרקפות.

20141121-162235.jpg

20141121-162247.jpg

מודעות פרסומת