כיתה בטבע

יזמה, הפיקה, כתבה וצילמה: אדרת וולוקיטה

היום הגענו ללמוד באחו – במקום לבלות את השעתיים הראשונות של היום בכיתה, בילינו אותם באחו. מסתבר שאפשר ללמוד אחרת, ואפשר לעשות את זה כאן, ממש אצלנו, לא רק בקיבוץ או במושב!

אין כיף גדול יותר לילדים מאשר לטפס על עצים. כשאנחנו היינו קטנים זה היה חלק בלתי נפרד מהילדות. היום לצערי כבר לא. אז הם טיפסו – הילדים יחד עם המורה עובדיה!

1 עצים

אחר כך הלכנו בשביל הרגליים היחפות. בהתחלה עם נעליים, כי היה קשה להם להשתחרר, ואז לאט לאט הקליפות והמגננות הוסרו ואיתם הוסרו גם הנעליים. החוויה הייתה מושלמת!

2 רגלים יחפות.jpg

מה עוד עשינו? ציירנו בגירי המדרכה, ביקרנו בספריית האחו, פסענו בשבילים וחיפשנו ציפורים, עצים, פרחים, אבנים ועוד פריטים מהרשימה בדפי ההפעלה המקסימים שמירי הכינה.

4 משימה כרטיס.jpg

3 ספריה4 משימה

 

ישבנו על מחצלת לאכול כריך ולסיום התחלקנו לשתי קבוצות: קבוצה אחת הכינה מנדלה מהטבע וילדי הקבוצה השנייה זרעו תורמוסים.

6 אוכל.jpg

הילדים למדו ה-מון! הם היו בעננים, ההורים נהנו מאוד והמורה היה מאושר!

מה אני למדתי מכל זה?

  • שאפשר גם ללמוד אחרת, מחוץ לכיתה.
  • שהילדים של היום צמאים למה שהיה מובן מאליו כשאנחנו היינו ילדים
  • שעם שיתוף פעולה בין הורים, מורים וילדים אפשר לעשות דברים נפלאים

וכמובן –

שיש לנו מזל גדול שיש לנו מישהי כמו מירי ושיש לנו מקום כמו האחו הפורח!

נצלו גם אתם את ההזדמנות לחוויה אחרת, ללמידה אחרת ולחיבור לטבע.

תודה על האירוח הנפלא, על הליווי והעזרה ועל ההצעות המקסימות לפעילות.

אנחנו כבר מחכים למפגש הבא!

כיתה ג'3, בית ספר רמון

7 מנדלה.jpg

מודעות פרסומת

מעוף הכלולות של נמלת הקציר

עקב בסבלנות ובהתלהבות, צילם וסיפר: עופר הוכברג

גשמי היורה שירדו השנה ב-24-25 באוקטובר נתנו את האות למעוף הכלולות של נמלת הקציר גם אצלנו באחו הפורח. עופר תיעד אותו בשבת, בשעות הבוקר המתחממות. "אתם יכולים לראות את הנמלים המכונפות – המלכות והזכרים – בלווית משמר הכבוד של הפועלות הבלתי מכונפות", אומר עופר, "מתקדמים בטיפוס על גדר העץ שליד פתח הקן ומשם לנקודות תצפית גבוהות – היכון להמראה…."

1

"בשמי באר יעקוב – שימחה והילולה", הוא מוסיף. "אם תגדילו את תמונת מתאר הרקיע התכול מעל שמי המושבה – יתגלו לעיניכם הנקודות הלבנות הקטנטנות שהן עשרות ואף מאות זכרים ומלכות של נמלים מכונפות. בוהק כנפיהן באור השמש המסנוור נראה כנקודות לבנות בשמי התכלת! נחיל המעופפים הזה יכול להגביה עד לגובה עשרות מטרים רבים ויותר!"

2.jpg

3

הנקודות הלבנות הקטנות הן זוהר כנפי הנמלים

המסיבה הזו לא נעלמה גם מעיניהם של כמה אורחים לא קרואים – הציפורים. "זוהי הזדמנות פז לטורפי הנמלים", מסביר עופר, "בעיקר לציפורים שמתמחות בלכידת חרקים באוויר, למלא את כרסן בחוגגים. בין לוכדי נמלות הקציר המכונפות והטרמיטים בשמי גן גבעת חוטר נצפו דרור הבית, עלווית החורף, חטפית אפורה, וצופיות אבל הגדילו לעשות הבולבולים. הם נעמדו בנקודות תצפית גבוהות מעל גגות בתי השכונה ואמירי עצי הרחוב, זינקו לאוויר אל עבר המעופפים במעוף תלול ללוכדם במעופם ואז חזרו לעמדות המארב להיערך לזינוק הבא!"

4

בולבול צולל לעבר נחיל הנמלים

5

בולבול שבע מאוד…

בשנה הבאה, מיד אחרי היורה, בואו לאחו ואולי תראו גם אתם את המסיבה הגדולה!

פעמוני גשם…

בעוד רגע הוא כאן – הגשם הראשון – ואנחנו ממהרים לזרוע ולשתול. ילדי כיתה ב' מבית ספר רמון פתחו את שנת הפריחה באחו הפורח בזריעת תורמוס ארץ ישראלי, וביומיים האחרונים אנחנו עסוקים בשתילת בצלים קטנטנים של כדן קטן פרחים, הידוע גם בשמו החמוד הרבה יותר "פעמוני גשם".
למה אנחנו ממהרים? כי הכדן צץ ועולה אחרי היורה
כמה שתלנו? 270 בצלצלים!!!
איפה שתלנו? על הסוללה של הרקפות ולצד שביל החצבים, ממש בהתחלה.

תודה לאבשלום ודניאל, לשנטל ולאמה, לדורית, איליי ודניאל (כן, עוד דניאל), לאסף ולליאור.

תודה שעבדתם כל כך בסבלנות ובדייקנות, מקפידים שהחלק הרחב של הבצל יהיה כלפי מטה, שהגומה תהיה בדיוק בעומק המתאים ושכל בצל יהיה מסומן בשיפוד משלו.

עכשיו נשאר לחכות לראות מה הכדנים חושבים על האחו שלנו ואם בא להם לצמוח בו. הם גדלו כל חייהם באדמת עמק יזרעאל, בחצרו של אילן טל שמטפח את "גן איריס – מקלט לצמחי בר ארץ ישראליים" (תודה רבה אילן!!!) אז לא בטוח שיאהבו אדמת חמרה.

מחכים ליורה!

1.jpg

הבצלצלים קטנטנים. בגודל ציפורן של ילד

 

2

3

5

6

7

8.jpg

כל הבצלים מסומנים!

9.jpg

"שותלים גם מחר?"

 

 

 

תשובות ל-22 שאלות שכיחות – ספטמבר 2018

עץ צהוב

ריכזתי תשובות לשאלות השכיחות ביותר שאנשים שאלו אותי כשפגשתי אותם באחו הפורח, או שאלות שעלו בוואטסאפ של חוטר (לא לפי סדר חשיבות):

  1. למה החורשה מוזנחת ולמה לא סוללים שבילים?

ה"הזנחה" אינה הזנחה אלא שמירה מכוונת על קצת פראות וטבעיות. בשטחי הכניסה לאחו מרחוב הדרור, מותר ללכת רק בשבילים ואסור לקטוף פרחים. החורשה, לעומת זאת, מציעה לילדים מרחב כמעט נטול הגבלות, שאפשר לשוטט בו בחופשיות כמו בילדות של עד לפני כעשרים וחמש שנים. אפשר לטפס בו על עצים, לגלות תגליות, לשים לב, להרהר, להתרוצץ עם חברים ולהמציא משחקים, להסתתר ב"יער חובזות", לטעום חמציצים ועוד ועוד.

חשוב לדעת: מחקרים מעשר השנים האחרונות מאשרים שוב ושוב שהחווייה הפשוטה הזו חיונית להתפתחות תקינה של ילדים. זה חשוב להתפתחות הפיזית, החברתית, הרגשית והרוחנית שלהם.

האחו מנסה להיראות טבעי ככל האפשר. לכן אין בו שבילים סלולים באבן, אלא רק שבילים עדינים מאוד, כמעט מרומזים: בחורשה יש שבילים שמחדשים אותם בכל שנה עם מעדר ובשטחי הפריחה יש שבילים שנוצרו מכיסוי ברסק עץ.

  1. מי משלם על האחו?

לפני שמונה שנים המועצה המקומית נתנה ל"פורום הנשים" ולשכונה את התקציב להקמת האחו. קנינו זרעים ופקעות של צמחי בר וקיבלנו ליווי של מומחה להשבת פרחי בר. אחר כך, במשך כמה שנים, האחו הוחזק מתרומות מזדמנות של תושבים ובמימון אישי של יוסי ושלי.

מאז ינואר 2017 האחו מתוקצב באופן מסודר על ידי המועצה שמשקיעה בתשתיות, משלמת את שכרו של המומחה המלווה, מספקת מים, כמה ימי עבודה של צוות גינון וגיזום ומימון לרכישת חומר צמחי (פרחים ועצים) וחומרי דישון. עדיין אין לנו תקציב לכיסוי הוצאות "קהילתיות": הוצאות הדפסה, רכישת צבעים, כלי עבודה ושונות. יש אנשים שעוזרים עם הדפסות צבע. יוסי ואני מכסים את כל השאר.

  1. את מקבלת משכורת מהמועצה?

לא. כל מי שעובד באחו עושה את זה בהתנדבות. רק המומחה המלווה ויהושע משילקר עובדים בתשלום.

  1. למה גזמתם את הבוגנוויליה/הלנטנה? יש מספיק מקום באחו, מה זה הפריע לכם?

באחרונה התחילו סוף סוף לאכוף בשכונה את חובת גיזום צמחיית החצר שפולשת למרחב הציבורי. בשנים הרבות שבהן זה לא נעשה אנשים הניחו לבוגנביליות וללנטנות שלהם לצמוח בפראות ולהשתלט על המרחב הציבורי. זה הגיע למצב שבוגנביליות חרגו ארבעה מטר ויותר לתוך השטח של כולנו, ולמרות שהן טיפסו על עצי החורשה ושימשו בית מצויין לחולדות ונחשים עדיין איש מהשכנים לא גילה שום כוונה לגזום אותם.

השנה המועצה נהגה לפנים משורת הדין ובמקום לחייב את השכנים להוציא אלפי שקלים על פינוי הצמחייה הפולשת שלהם, נתנה להם מתנה ונשאה בהוצאה הכבדה שכללה הזמנת צוות גיזום מקצועי וטרקטור ומשאית לפינוי הגזם. כעת הבוגנביליות מוגבלות לקו החצר.

  1. למה אין באחו מתקנים של מגרש משחקים?

כי האחו מנסה לתת מקום לחווייה מסוג אחר (ראו תשובה לשאלה מספר 1). כשאין מתקנים, הילדים חופשיים להמציא לעצמם את הפעילויות. אם אתם בני למעלה מ-20, עוד הספקתם לחוות ילדות כזו.

  1. למה אין באחו פחי אשפה?

אין פחי אשפה כי מנהג המדינה, ומנהג באר יעקב, הוא לזרוק בפחי האשפה הציבוריים הכל – מחיתולים עם קקי ועד אשפה  שלא היה מקום בשבילה בפח הביתי. עוד מנהג נפוץ: כשהפח מלא משאירים את האשפה סביבו – מאכל לחתולים, עורבים וחולדות.

במקום זה אנחנו נוהגים כמו בשמורות טבע וגנים בחו"ל: אין פחים, ויש שלטים שמבקשים מהמבקרים לקחת אשפה הביתה. אם ישראלים מצליחים לעשות את זה ביפן, בקנדה ובשווייץ, הם יכולים לעשות את זה גם כאן. זו רק שאלה של שינוי הרגלים. ואגב, בינתיים זה עובד מאוד יפה, רוב הזמן. מי שמנקים את האחו באופן שוטף (יוסי, אתי ואני ועוד אנשים שמתגייסים לעניין) מוצאים מעט מאוד אשפה. אנשים מכבדים את המקום.

  1. מי מטפל באחו?
  • עופר הוכברג הוא היועץ המקצועי שלנו. הוא כנראה האיש שיודע הכי הרבה בארץ על נושא שיקום שטח טבעי. עיקר העבודה שלו היא על פרויקטים ענקיים במיליוני שקלים. למה הוא בכל זאת ממשיך לעבוד על הפרויקט הקטן שלנו? הוא פשוט התאהב בו.
  • יהושע משילקר ממחלקת שפ"ע אחראי על השטח מטעם המועצה.
  • הרבה מהשתילה והזריעה באחו נעשית על ידי ילדים ומבוגרים במסגרת מפגשי כיתה וגן או במפגשים הקהילתיים שאנחנו מארגנים מדי שנה.
  • העבודה השוטפת נעשית בידי מתנדבים שמבצעים את ההנחיות של עופר. יש מתנדבים קבועים שמטפלים בשטחים שצמודים לחצרות שלהם (יוסי גולן, יואח זהבי, אלי אורן, רחמים ראובן ואנחנו – יוסי ומירי דהאן). אנחנו גם מכינים את תוכנית העבודה השנתית, בהתייעצות עם עופר ויהושע, ומגישים למועצה בקשת תקציב בכל שנה. טליה ירוסלבסקי אחראית על הספרייה. אתי מולכו – על תיעוד. אבשלום גמליאל על השקייה וטיפול בגפנים ובפטל, מאיה בונופיל-חלף מעבירה באחו מפגשי מדיטציה ללא תשלום, רותי שוורץ הגזברית, מיה הורוביץ מתאמת ביקורי גנים, זהבה כחלון  אחראית צביעה, שרלי בן-שבת על בניית הספריות וייעוץ, ראובן והידי נותנים שעות טרקטור ויש עוד הרבה מתנדבים לפרויקטים נקודתיים.
  1. למה צריך לטפל באחו? זה שטח טבעי, לא?

למרות שהאחו נראה טבעי, הוא תוצאה של מאות שעות עבודה. אם נפסיק לטפל בו, מהר מאוד יחזרו לשלוט בו החוביזות והסרפדים, וכל המינים הקטנים הפורחים ייעלמו. זה שטח שהיה אמנם טבעי לפני שנים, אבל בגלל הטרקטור שהגיע בכל קיץ וגרף הכל, נותרו בו רק כמה מיני צמחים בודדים, חזקים במיוחד, שהשתלטו על השטח, כמו חובזות, סרפדים, כף אווז וחרציות.
לוקח לשטח עשרות שנים להגיע לאיזון שובה הלב שאנחנו רואים בטיולים בטבע, שם מתקיימת חברת צומח מגוונת ויש מקום לכולם – לפרחים הקטנים, לגדולים ולבני השיח. אולי יום אחד זה יקרה גם באחו. בינתיים אנחנו רחוקים מזה.

  1. מה הטיפולים שעושים?

עם תחילת הגשמים אנחנו מתחילים לעשב, מטר מטר – להרחיק את הצמחים הגדולים והחזקים, כדי לאפשר נביטה ופריחה של שלל הפרחים האחרים. יש גם פעולות דישון וגיזום, תחזוקת ספרייה ושבילים, ניקיון, תיקון כיסאות ועוד. כיום יש בשטח כמאתיים מינים של פרחי בר שונים שכולם פרחי האזור בלבד.

  1. יש לי עץ/עציץ שאני לא צריך. אני יכול לשתול אותו באחו?

השתילה באחו היא בתיאום בלבד. יש לאחו הגדרה בוטנית פשוטה וברורה: הוא מקום לצמחי האזור כלומר כל מה שצומח ופורח בר באדמות חמרה ובגבעות כורכר וגם לעצי הבוסתן של הגן הארצישראלי. תחשבו עליו כמו על גן קקטוסים, או גן זן יפני – לא הייתם שותלים מה שבא לכם בגנים כאלה, נכון? זה היה הורס אותם. לכל גן יש הגדרה ברורה ושותלים בו את רק מה שנכנס להגדרה הזו.

וחוץ מזה, יש מספיק גני דשא ופרחים סטנדרטיים ביישוב, לא? אפשר להקדיש גן אחד גם לרעיון אחר – גן שחזור טבע.

  1. מתי האחו פתוח?

תמיד, כמובן – אם אתם מטיילים עם הכלב, רצים, צועדים או סתם באים לנוח. אבל בגלל שהאחו מוגדר כגינה קהילתית, ולא כפארק ציבורי, ומאחר שהוא צמוד לבתי השכונה, נקבעו עבורו, בהסכמה עם המועצה, כללי שימוש בשטח וזמני ביקור. כל המידע כאן.

  1. למה לא שותלים ירקות?

בחוטר יש לאנשים חצרות לשתול בהם ירקות אז אין צורך בגינת ירק קהילתית. יהיה נהדר אם יהיו יוזמות להקמת גינות ירק בשכונות אחרות! סיבה נוספת לא לשתול ירקות באחו: ניסינו לשתול קצת ירקות בקיץ, כשאין פרחי בר, אבל החולדים אוכלים הכל.

  1. למה לא שותלים כלום בחלק הדרומי (שקרוב לבית הכנסת)?

דווקא זרענו פרחי בר בחורשה, שוב ושוב – בכל שנה מחדש, אבל השטח נשלט כמעט לחלוטין בחמציצים. הם צמח פולש חזק מאוד שבלתי אפשרי להילחם בו. מאחר שילדים מאוד אוהבים אותם, הוחלט להניח להם ולא לנסות לגדל שם משהו אחר. בשנים האחרונות בכל זאת מצליחים לצוץ בחורשה פרחי בר בחורשה, למרות החמציצים.

אנחנו כן זורעים פרחי בר בחלק הדרומי במקומות שמקבלים שמש – בכמה קטעים שבין השביל לבין הבתים. השנה, בעזרת המועצה, מכשירים עוד שני שטחי שתילה – אם תעברו באחו תראו שני בורות שמחכים למילוי של חמרה נקייה. ברגע שנקבל את החמרה נוכל להשלים את מערכת ההשקייה ואז לשתול ולזרוע. מתוכננת שם, בין היתר, שתילה של שלושה עצי תאנה ועץ תות.

  1. למה יש ערימת פסולת בחורשה?

זו לא ערימת פסולת אלא הכנה לגבעת טיפוס לילדים. הבסיס שלה, מה שרואים עכשיו, היא חמרה מעורבבת בפסולת בניין. אנחנו אמורים לקבל עוד שתי משאיות חמרה נקייה כדי לכסות אותה וליצור עבור ילדים גבעה קטנה שכיף ומעניין לטפס עליה.

  1. למה לא מזמינים טרקטור של המועצה בקיץ לנקות את הצמחייה יבשה?

זה מה שעשו בכל שנה וזה מה שגרם לכל המינים פשוט להיעלם. במקום טרקטור, קוצרים את רוב הצמחייה היבשה בזהירות עם חרמש מכני. משאירים חלק מהצמחייה, גם אם היא יבשה, כי מתקיים סביבה עולם שלם של חיים – מפרפרים, חרקים וזוחלים ועד הציפורים והקיפודים שאוכלים אותם. עוקץ העקרב הריחני, לדוגמה, הוא פורח קיץ שמארח פרפר קטן ויפה בשם דובון יפהפה. לעינינו זה צמח קצת יבש למראה ולא מלהיב, אבל מבחינת הפרפר זו מסעדת גורמה.

  1. למה להתערב? למה אתם לא משאירים את האחו טבעי?

התשובה בסעיף 7 ועוד קצת בסעיף 14. עוד משהו: חורשת האיקליפטוסים שצמודה לרחוב הבנים היא דוגמה מצויינת איך נראה שטח שעבר הפרה במשך שנים, כמו שטח האחו, אבל שלא מטפלים בו. אין לי שום דבר נגד החורשה הזו, והלוואי שתמשיך להיות בית לכל היצורים החיים שגרים בה ושמגיע גם להם שיהיה להם מקום, אבל אין בה מגוון פרחים ואני לא רואה שמטיילים בה אנשים.

  1. למה עקרתם עצים בריאים?

עצי הברכיטון הספורים שנעקרו הם מינים זרים לאזור. בנוסף לכך, הם השירו כמויות אדירות של עלים שיצרו שכבה מונעת נביטה. בפרי שלהם גם יש חומר צורב ואלרגני.

במקומם נשתלו 18 עצי בוסתן שאופייניים לנוף הארצישראלי (כמה מיני תאנה, שקד, תות שאמי, רימון, שסק ופיטנגו). עצי הפרי האלה מאפשרים לנו ולילדינו לחדש את החווייה הנעימה של לשוטט, לקטוף ולאכול ישר מהעץ. הם גם מקיימים סביבת חיים לחרקים ולציפורים. בזכותם, המיינות והעורבים כבר לא הציפורים היחידות בשטח. חזרו לאחו ציפורי הבולבול, הדוכיפת, הצוצלת, הדרור והעפרוני ועוד רבים אחרים. השטח מלא חיים.
ההחלטה לעשות "החלפת עצים" התקבלה בשיקול דעת בהתייעצות עם עופר הוכברג ויהושע משילקר, ובתיאום עם פקיד היערות.

  1. למה צריך לאסוף קקי של כלבים באחו. זה שטח טבעי, לא?
  • כי זה החוק.
  • כי הקקי של הכלבים מסריח, מושך זבובים, לא נעים לדרוך עליו ומאוד לא נעים שילדים ופעוטות שמגיעים לאחו יגעו בו.

אנשים הרבה יותר מקפידים עכשיו, אבל אנחנו עדיין מוצאים קקי על השביל, על הסלעים ועל בולי העץ ליד הספרייה. עדיין רואים כלבים שמשוחררים באחו ללא בעלים ואנשים שלא מביאים איתם שקית לאיסוף. יוסי עושה סיורים קבועים לאיסוף קקי של כלבים באחו. אם מבאס אתכם לאסוף אחרי הכלב אפשר תמיד לטייל איתו בחורשת האיקליפטוסים – אני מניחה ששם איש לא יגיד לכם לאסוף.

  1. למה לא שותלים משהו שיסתיר את בית החולים?

עד עכשיו לא שתלנו לאורך הגדר כי אסור לנו לשתול צמחייה שנסמכת על גדר בית החולים ובגלל שלא היתה השקייה. בספטמבר התקינו מערכת השקייה ועכשיו אפשר לשתול. שתלנו פטל, עב-קנה שכיח שיגיע לגובה שלושה-ארבעה מטרים, ונשתול גם קנה סוכר מצרי.

  1. צריך תרומות של ספרים? איך תורמים?

בגלל המקום המוגבל הספרייה מכילה רק ספרים חדשים יחסית (לא קלאסיקות) שיש עליהם המלצות של מי שקרא אותם. אין ספרי עיון, הדרכה, בישול וכו'. רק סיפורת. אם אתם רוצים לתרום דברו איתי 052-6757667.

  1. יש לי כיסאות לתרום. צריך?

בטח. כסאות המתכת מחזיקים מעמד הכי טוב. נשמח גם לקבל כסאות עץ לפעוטות. כיסאות פלסטיק לא שורדים אז אין צורך בהם.

  1. צריך מתנדבים? אפשר לעזור?

כן!!! דברו איתי.

מירי דהאן

052-6757667.

 

יש לכם שאלות נוספות? כיתבו לי ואענה עליהם בגירסה מעודכנת של הפוסט הזה.

מבקרים באחו: דרור, נויה וג'וי פותחים אצלנו את היום

קצח 6

דרור, ג'וי ונויה שטועמת קצח, אבל על זה – בהמשך

אני עוד זוכרת את הוויכוחים עם ההורים שלי על הטיול עם הכלב: "אבל כשביקשת כלב הבטחת שתטיילי איתו!". במשפחת גולדנשטיין בחוטר מצאו לזה פתרון מצויין. הם שינו את המשוואה ופשוט עשו מה שנקרא reframing. הם הפכו את הטיול עם הכלב למשהו הרבה יותר כייפי וחשוב – לזמן איכות הורה/ילד.

אז כמעט בכל בוקר, דרור ונויה פותחים את היום בטיול שקט באחו עם ג'וי. כמו שאר כלבי השי צו, גם ג'וי לא אוהב טיולים ארוכים, והאחו הקטן שלנו מתאים בדיוק למידותיו.

"על האחו הפורח שמענו עוד לפני שעברנו לשכונה", אומר דרור, "אבל לא הזדמן לנו לבקר בו. כשעברנו לכאן הוקסמנו לגלות פינת חמד מטופחת שמשמרת את הטבע של ארץ ישראל. זה התאים בדיוק לשגרת טיולי הבוקר שלנו ושמחנו גם להכיר את מירי שכל בוקר שיתפה אותנו בטבע הנפלא שקיים באחו – אם זה פרח שעכשיו פורח או עץ שנותן פרי. זה הפך את טיולי הבוקר שלנו למיוחדים יותר וזו דרך נהדרת להתחיל את היום".

באחד הבקרים הראיתי לדרור ונויה את חלקת הקצח שבצד שמאל של שביל החצבים, ממש מתחת לזיתים. אפשר לחלוף על פניה בלי לשים לב כי הפרחים של הקצח עדינים מאוד ומשתלבים ברקע. רק כשמסתכלים מקרוב רואים את השרטוטים הציוריים שלו.

קצח 1.jpg
אחרי שכל חלקי הפרח נושרים נותר ה"כתר" שבמרכז הפרח שבתוכו מתפתחים הזרעים. וכשהפרי בשל, נפתחים "חלונות" והזרעים פשוט ניגרים החוצה כמו אצל הפרג.

קצח שלבים

 

"טעים?", אני שואלת את נויה שמעזה ללקק את הזרעים שבכף ידה.

"טעים!", היא מחייכת ומאשרת.

זה בדיוק אותו קצח שזורים על גבינות ומאפים, ואם תגיעו לאחו באחד הימים הקרובים תספיקו לטעום אותו בעצמכם!

נסרגו באהבה

0.jpg

מהגלויה הזו הכל התחיל. היא משכה את תשומת ליבי בלשכת התיירות של קייפ ברטון בקנדה, וגרמה לנו לסטות לגמרי מדרכנו כדי להגיע לחוות Pebble and Fern – חוות ירקות אורגניים באי שאדמתו סלעית ודלה ורוחות ים עזות נושאות אליו נתזי מלח. במקום הזה, שדבר לא היה אמור לצמוח בו, יש גן ירק קטן מופלא, אבל לא זה הסיפור הפעם. הסיפור הוא על הדגלונים הסרוגים שתוחמים את איזור המשחקים לילדים בחווה שמיד כשראיתי אותם דמיינתי איך ייראו ב"מקום לשקט" באחו הפורח.

פניתי לאוהבי האחו בפייסבוק לשאול מי מוכן לסרוג. יערית התנדבה לקחת על עצמה את כל הפרויקט ולמצוא סורגים וסורגות, אבל אחרי שהפניות שלה למועדוני גיל הזהב הסתיימו בלא כלום היא פשוט חזרה הביתה – לאמא לבנה ולדודה ג'ינה.

"האמת היא שג'ינה עשתה את עיקר העבודה", מספרת לבנה. "סרגנו בערבים מול הטלוויזיה והיינו מעבירות אחת לשנייה תמונות. החלפנו רעיונות וקצת השווינו. זה היה משעשע". כאן באחו, על הספסל מול הספרייה, שתיהן נראות בהחלט משועשעות ומאוד מחויכות. אין ספק שהרבה אנרגיה טובה נסרגה לתוך הדגלונים. ג'ינה מהנהנת בהסכמה ומוסיפה: "ניסיתי לסרוג בכל מיני שיטות. שיטה אחת הייתה להתחיל לסרוג מהאמצע במקום לסרוג פסים. אני אוהבת לסרוג. במשך השנים השתכללתי וידעתי לסרוג אפילו חולצות!".

1

מימין לשמאל: דודה ג'ינה, אמא לבנה והאשה שמאחורי הפרויקט – יערית

אנחנו עורמות את הדגלונים על השולחן ולבנה וג'ינה מסדרות אותם לפי משפחות צבעים ומשפחות דוגמאות ומתחילות להשחיל אותם משני קצותיו של חבל כביסה חזק.

2.jpg

 

3.jpg

 

33

בתום ההשחלה אנחנו תולות את הדגלונים גבוה גבוה וזה פשוט מקסים.

56

7

8

עכשיו צריך לתלות גם את הדיגלונים שסרגו אליסה אושמיאן ואנה צ'ודוב

Webp.net-gifmaker (1)

קופסת ההפתעות שהגיעה מאנה ואליסה

אבל זה עדיין לא יספיק כדי להקיף את ה"מקום לשקט" כולו. נצטרך עוד המון. כמה המון? עוד 120 בערך. "גיסתי השלישית אמרה שחבל שלא אמרנו לה על הפרויקט כי היא הייתה סורגת גם", מספרת לבנה. אז עכשיו, לבנה וג'ינה וגם הגיסה השלישית ימשיכו לסרוג, ואתם מוזמנים להצטרף. יש מספיק חבל כביסה לכו-לם!

(ובכל יום ראשון בשמונה וחצי בבוקר יש באחו ב"מקום לשקט" מדיטציה חינם עם מאיה בונופיל חלף – עיקבו בדף האחו הפורח בפייסבוק)

?מתי הפרג מפיץ זרעים

תגיות

ילד סקרן ויסודי שביקר באחו הפורח בשבת, גילה בעצמו בדרך של ניסוי, טעייה והסקת מסקנות סבלנית, איך יודעים מתי הפרג בשל להפצת זרעים. עכשיו, בזכותו, גם אני יודעת ובעוד שנייה גם אתם תדעו:
אתם רואים בתמונה את ההֶלְקֵטים של הפרגים? ההֶלְקֵט הוא הפרי שמכיל את הזרעים של הפרח.
מה גילה הילד?
שכשההֶלְקֵט ירוק, כמו זה שמימין, הוא עדיין לא מוכן להפצת זרעים, אבל אם רואים שהוא יבש, ושנפתחו "חלונות" קטנטנים בחלק העליון שלו (רואים אותם בהלקט שבאמצע התמונה), סימן שהוא מוכן להפצת זרעים!
אם קוטפים את ההֶלְקֵט הזה, ומקישים עליו כמו על מלחייה/פלפלייה, הזרעים הקטנטנים נשפכים מתוכו לכף היד.
אם הוא יבש, אבל לא נשפכים ממנו זרעים, סימן שהוא כבר הפיץ את הזרעים שלו. צריך לתפוס אותו בדיוק ברגע הנכון!
אתם מוזמנים לנסות. מותר לקטוף ולנסות שוב ושוב.
את הזרעים מכף היד אפשר להפיל לאחו, שיחכו שם לגשם הראשון בסתיו כדי לנבוט.
תודה רבה לילד שגילה לי את כל זה! ואם אמא או אבא שלו רואים את הטקסט הזה, אשמח מאוד לדעת את שמו!

פרג

יוצאים מהמסכים

את הבלוג של ליאת שמרלינג, ה"מורה בפיג'מה", פגשתי בזכות חברתי נעמה אורבך, ומיד התאהבתי – אנחנו מנסים לעשות באחו הפורח את מה שהיא מפליאה לעשות בכיתה שלה: לתת לילדים מרחב לגדול ולהתפתח. אצלנו באחו הם מוזמנים להתבונן, לגלות, לאסוף, לרוץ, לטפס, להרהר… ואצלה, בכיתה רגילה בבית ספר רגיל, היא מצליחה לעשות את כל זה והרבה הרבה יותר.

היה כיף להיפגש סוף סוף מחוץ למסכים. באחו כמובן! אביגיל הקטנטנה ישנה במנשא אבל היא עוד תשוב, בטוח.

בחרתי פוסט אחד  של ליאת (פוסט יוצא דופן כי הוא תרגום של כתבה), מכל הפוסטים האהובים עלי, בתקווה שתנסו, ואולי גם תצליחו, לבטל את שיעורי הבית בבית הספר של הילדים שלכם – שיהיו להם שעות של פנאי לגלות בהן מה הם אוהבים לעשות.

ותטיילו קצת בבלוג של ליאת – הוא אוצר של השראה… וגם בבלוג של נעמה, סימני דרך, ובו רעיון נהדר למסורת יום הולדת לילד.

 

liat1

פורחים עכשיו, פברואר 2018

אתם מוזמנים להשתמש במדריך הפריחה כדי לזהות את הפרחים באחו. הוא מסודר לפי צבע הפריחה, לא לפי משפחות צמחים.  כשיש ריבוע תכלת לצד שמו של הפרח, זה סימן שהוא פורח עכשיו ושאפשר לנסות למצוא אותו.

פריחה פברואר 2018

 

 

פריחה פברואר 20182

פריחה פברואר 20183

פריחה פברואר 20184

פריחה פברואר 20185

 

פריחה פברואר 20186

פריחה פברואר 20187

פריחה פברואר 20188

פריחה פברואר 20189.jpg

פריחה פברואר 201810

פריחה פברואר 201811

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

איך מגיעים לאחו הפורח

האחו הפורח נמצא בבאר יעקב, קרוב לתחנת הרכבת.

המקום פתוח לכל, ללא תשלום, בכל שעות האור.
בשבתות בואו בבקשה אחרי השעה עשר כי הגינה הקהילתית צמודה לבתי השכנים.

למגיעים ברגל או ברכבת: הכניסה לאחו מול רחוב הדרור 58, באר יעקב. אתם צריכים בעצם להגיע לצד השני של התחנה, הצד של שכונת גבעת חוטר. איך עושים את זה? לכו במסלול 1 במפה (יוצאים מתחנת הרכבת. פונים  שמאלה, שמאלה ושמאלה לכביש צר שעובר תחת גשר קטן. מיד אחרי הגשר פונים שוב שמאלה לשביל שיוליך אתכם לקצה רחוב הדרור. האחו הפורח מולכם). כמה הליכה?  3 דקות.

למגיעים ברכב: 

  1. חנייה ליד בית חולים שמואל הרופא: החנייה בשפע וללא תשלום. מחנים את האוטו, והולכים במסלול 2 (חוזרים ברגל כמה מטרים ברחוב הבנים, למספר 38 בערך, ונכנסים לחורשה של האחו במעבר שלצד בית כנסת "אוהל הבנים". נכנסים לחורשה. הולכים בשביל דרך החורשה עד אזור פרחי הבר וספריות הרחוב). 2 דקות הליכה.

שימו לב: הכניסה לאחו נמצאת ברחוב הבנים בצד ימין של רחוב הבנים שבו הגעתם לחנייה ולא בצד שמאל בחורשת האיקליפטוס.

2. חנייה בחניון של תחנת הרכבת: החנייה חינם אבל לא בשפע. באמצע השבוע עמוס שם מאוד. בשישי יש סיכוי טוב למצוא מקום חנייה ובשבת מובטחת לכם חנייה. משם – 3 דקות הליכה – מסלול 1 במפה.

חשוב: אסור לעשות פיקניקים באחו.  

אבל לא צריך לוותר על הפיקניק – אפשר לשלב – לעשות את הפיקניק, לפני או אחרי הביקור באחו, בפארק חוטר שנמצא ברחוב הדרור מס' 1, כשמונה דקות הליכה מהאחו. זה פארק מקסים עם  דשא נרחב והרבה צל תחת האיקליפטוסים.

עריכת מפגשים באחו של קבוצה גדולה –  כיתה, גן וכו' –  דורשת תיאום מראש – 050-8833518

להתראות!

מירי וצוות "האחו הפורח"

איך מגיעים

כללים לבלוג

איך החרקים יודעים לנחות במרכז הפרח של הצְנוֹן המָצוּי?

תגיות

פשוט: הפרח הוא בצורת צלב ועליו "כוונת" של פסים כהים שנפגשים במרכזו, בדיוק במקום הנחיתה הרצוי, על האבקנים.
מקור: עידו ארמיאץ

צנון מצוי עידו ארמיאץ

צילום: עידו ארמיאץ'

צנון מצוי

צילום: מירי דהאן

איך קיבלה אַלְקַנַּת הַצַּבָּעִים את שמה?

תגיות

מקורו של שמה העברי של אלקנת הצבעים הוא שמה הערבי: "אל-חיננה" או "חיננה". היא נקראת כך כי אפשר להפיק ממנה צבע חינה לשיער שהוא עז יותר מצבע של חינה מסחרית ונשאר זמן רב יותר. זה צבע כחול לשיער פיות? לא… כי למרות שהפרחים של האלקנה כחולים, הצבע שמופק מהאלקנה הוא דווקא אדום, כי מייצרים אותו מהשורש האדום שלה.

משתמשים בו כבר מאוד שנים באיזור הים התיכון והוא יכול לשמש גם לצביעת יין, עץ ועוד!

אלקנת הצבעים

צילום: אתי מולכו

מקורות: אמוץ דפני, וויקיפדיה ואתר צמחיית ישראל ברשת

פורחים עכשיו (ינואר 2018)

תגיות

גשם מאוחר, חום מוקדם – והפרחים התבלבלו. הפריחה מוקדמת או מאוחרת מהרגיל, תלוי בפרח. הנה כמה מהפרחים שפורחים עכשיו באחו. רוצים לקטוף חוביזות למאכל, ללעוס חמציצים או לנשוף על סביונים? בואו, כבר אפשר…

קולאז' פריחה.jpg

שביל החמציצים 2018

בכל שנה, בהתחלה, השביל נראה ככה:20171231_082416

אחרי שמחדשים אותו הוא נראה ככה!VID_20171230_142341

איך קורה הפלא? עם מעדרים ומגרפות ועם ידיים קטנות וגדולות שתולשות חמציצים (זהירות מהסרפדים!).IMG_20171230_142744IMG_20171230_143647IMG_20171230_143713IMG_20171230_143739IMG_20171230_143745VID_20171230_141653VID_20171230_143107VID_20171230_143617

תודה לכל הידיים הקטנות והגדולות שהשתתפו! למשפחת שריד ולכל החבורה הנחמדה שהגיעה איתם!

 

גבעות החמרה של עידו ארמיאץ'

יותר כיף לטייל באחו ובכלל עם עידו ארמיאץ' עצמו, אבל אם הבחור לא עומד לרשותכם, אתם מוזמנים להדפיס את המדריך המעולה שהכין על החי והצומח של גבעות הכורכר (האיזור שלנו) ולטייל איתו.
עידו התחיל לשוטט בשדות באר יעקב כילד סקרן, וגדל מאז להיות דוקטורנט ומשוטט סקרן…
המדריך שלו לרשותכם – אתם בהחלט מוזמנים להדפיס אותו ולקחת איתכם לטיול בסביבה, אבל לא לפרסם אותו או לעשות שימוש אחר ללא רשותו

אפשר גם להדפיס מכאן מדריך ארצות החמרהHAMRA-winter2017-1HAMRA-winter2017-3HAMRA-winter2017-4HAMRA-winter2017-5HAMRA-winter2017-6

ככה זה, כשזורעים במקום לכתוב

אוקטובר-נובמבר היו רבי אירועים והבלוג הוזנח. אז הנה מבזק, רק כדי שנזכור מה היה ואתם מוזמנים לבוא לראות איך הכל משתנה משבוע לשבוע!

1 פוסט ספטמבר

החצבים התחילו לפרוח באמצע אוגוסט והמשיכו עד אוקטובר. חבצלות קטנות-פרחים פרחו בהמוניהן על הסוללה וליד הפיטנגו, ובן חצב סתווני אחד הצטרף למבשרי הסתיו ופרח!

3 פוסט חצבים

שתלנו בין עצי הזית לבין גדר בית החולים מאות בצלצלי חצבים, שיפרחו רק בעוד כמה שנים. כשיגדלו קצת נעביר אותם לרחבי האחו.

שירה

 תודה לילדים הבוגרים בחוטר – לשירה ומוריה סולטן, ולשירה ואורפז פניג'ל, ולילד הגדול אסף פלג, שניהלו את שתילת החצבים וחיפוי השבילים!

4 פוסט שבילים

מבקרי האחו – מפעוטות ועד בוגרים – אספו באוקטובר קליפות איקליפטוס שנשרו על האדמה, ומעכו אותם היטב היטב בקפיצה ודריכה, עד שנוצרו שבבים לחיפוי שבילים. כשהצטבר מספיק חומר – חיפינו. קודם בעיתונים, למנוע נביטה, ואז בשבבים.

5 פוסט מקום לשקט

ואם כבר מחפים, גם ה"מקום לשקט" זכה לחיפוי נגד נביטה בעזרת שקי נסורת שתרם לנו רמי מרחובות. הוא כרת עצים בחצר שלו וריסק את הגזעים שנותרו. תודה לטל גליקמן שקישרה בינינו

6 פוסט זריעה

אנשי הגינון התחילו במבצע וראובן הטרקטוריסט סיים אותו – בוגנביליה ענקית שפלשה מחצר וכיסתה שטח של כשלושים מ"ר פונתה. במקומה, וגם ליד הסברסים, נזרעו מיני תלתנים, פרגים, קחוונים, מיקס צמחי בתה כורכרית, מושכי פרפרים ועוד – שלושה עשר מינים חדשים וחיזוקים למינים הקיימים.

8 פוסט כלניות

זוכרים ששתלנו 1200 כלניות זעירות שהופקו מזרעים? השנה הן מתחילות לנבוט ואולי-אולי-אולי יפרחו כבר השנה. תוכלו לזהות בקלות את הנביטה שלהן כי היא מתחילה בסדק קטן והתרוממות קלה של אדמה.

7 פוסט פריחה

פורחים סביונים ראשונים, ציפורני חתול, רקפות, מרסיות יפהפיות, שתיים וחצי סתווניות וכדן אחד… האחו מתעורר לחיים ונובט כולו.

12 פוסט ספרים.jpg

קנינו לספריית האחו ספרים חדשים למבוגרים ונוער

11 פוסט ספטמבר.jpg

שלמה ואני דישנו את העצים בדשן בשחרור איטי

9 פוסט עצוב.jpg

וקרו גם קצת דברים עצובים – פרקו לחתיכות את גינת הגמד. מימין אפשר לראות אותה "לפני" הקילקול;  וילדים גם תלשו ושברו רעפים מגג הגמד; חוץ מזה אנחנו עדיין ממשיכים לאסוף קקי של כלבים שבעליהם לא אוספים אחריהם…

 

הזמן הלבן – חצבים וחבצלות

באמצע אוגוסט, "על השעון" כמו בכל שנה, עלו ופרחו באחו החצבים שתחת עצי הזית. אחריהם התחילו לפרוח בפעם הראשונה החבצלות קטנות הפרחים שעל הסוללה ובאמצע ספטמבר צצו ועלו לראשונה החצבים שלצד השביל שתחת האיקליפטוס שלא האמנו בכלל שיפרחו.

חצבים

חבצלות.jpg

 

המון המון חצבים פרחו ופורחים השנה, הרבה יותר מאשר בשנה שעברה. נראה שלוקח כמה שנים של הוצאת עלים בלבד עד שהם מתבססים ממש ופורחים.

הרבה מהם ממש גבוהים, יותר ממטר, ולצדם "תינוקות" קטנים מהם. *כל חצב מוציא 250-50 פרחים. הפריחה מתחילה מלמטה למעלה ובכל יום נפתחת קבוצה אחת של כ-30 פרחים. אם תבקרו באחו עכשיו תוכלו לראות את כל שלבי הצמיחה – את החצבים שרק בקעו, את אלה שכבר פורחים, ואת החצבים שכבר מפיקים זרעים.

ומה השכר של החצבים והחבצלות על זה שהם פורחים בעונת היובש, לפני הגשם הראשון? השכר הוא שאין להם מתחרים על תשומת לבם ושירותי ההאבקה של החרקים – כל החרקים המאביקים עומדים לרשותם באופן בלעדי.

 

*מקורות: מייק לבני באתר "צמח השדה"

לוח שנה בגינה – אצלי במשרד

אני מבלה את ימי במשרד ע-נ-קי עם תאורת ניאון קבועה וטמפרטורה נשלטת מזגן. יש עמדות עבודה מאחורי ומלפניי ומכל צדדי. אין חלונות ב"אופן ספייס" וגם לא חילופי עונות, אבל על מחיצת הזכוכית שתוחמת את השולחן שלי תלוי לוח "שנה בגינה" המאוייר של אילנה שטיין, שמזכיר לי בכל רגע שיש עולם שלם בחוץ, ובו, ממש מאחורי הבית שלי, אחו שנובט, צומח, פורח ובקיצור – עושה את כל מה שעשו הצמחים ובעלי החיים לפני שהתחלנו לארוז את העולם ולמנות את הזמן.

במשרד

כל חודש בלוח מכיל מידע עונתי מאויר מרתק, מתכונים וטיפים, לאוהבי טבע ולחובבי גינון וליקוט. הוא כולו עדינות, מבט בוחן ואוהב, וידע מעמיק שמוגש באופן הכי ידידותי.

תראו, לדוגמה, את חודש ספטמבר (בחצי התחתון של הלוח שאינו נראה כאן, יש כמובן את כל ימות החודש וסימון חגים ומועדים):

ספטמבר_ר01

אילנה, האימא של ״לוח שנה בגינה״ היא בוגרת בצלאל, בעלת הקייטרינג הטבעוני ״דוידי ואילנה״ וחובבת טבע נלהבת שמאיירת אותו, מלקטת בו ומדריכה בו סיורי ליקוט. "אני גם חקלאית זעירה בהרי ירושלים, מורה לגינון וקיימות, מצילה ירקות שנזנחו על המדף ושוטפת כלים", היא אומרת.

הנה הצצה עליה ועל תהליך העבודה שלה:

שנה בגינה אילנה מציירת

 

לוח שנה בגינה הכנה 3

לוח שנה בגינה הכנה 4

לוח שנה בגינה הכנה 2

כבר אוגוסט.

הרימונים מבשילים על עצי האחו שלנו. זה סימן שראש השנה מתקרב.

רימונים

הזמנתי היום לוח חדש.

שתהיה לנו שנה טובה!

 

כאן אפשר לקנות לוח וכאן סתם לשוטט אצל אילנה בבלוג

 

 

עיר מקרטון באחו הפורח 2017

מראה כללי.jpg

היה חום של אוגוסט בימי אירוע "עיר מקרטון" אצלנו, כזה שגורם לזיעה לטפטף תוך חמש דקות, אבל בחורשה המוצלת של האחו היה נעים. לפעמים אפילו נשבה רוח קלה. זו הייתה חגיגה של יצירתיות, משפחתיות וקהילתיות שנמשכה יומיים, עם המון שיתופי פעולה ועזרה של שכנים-לרגע. כמו שהבטיחו לי טליה אורבך, שהמציאה את "עיר קרטון" בטבעון והייתה ההשראה שלנו, ונעמה אורבך חברתי שהייתה בין המארגנים שם, עשרות מבוגרים וילדים נשאבו לתוך העשייה. גם מי שבאו רק לרגע, רק לראות, מצאו את עצמם הולכים לבחור קרטונים במחסן ובונים במרץ במשך שעתיים-שלוש.

אמא: מה אתה רוצה לבנות?

ילד: בית!

אמא: אולי חנות?

ילד: בית!

אמא: אולי רכבת?

ילד: בית!

קרטוני מקררים ואופניים, קופסאות של טלפונים ותמרוקים ומה לא, במגוון גדלים ושלל צורות, חולצו מהמיחזור והפכו למשך יומיים לעיר חלומות ובה בתים וארמונות, מלונות, מבצרים, מערת אוצר(!), בריכה על הגג לכל ילד וגם חוף ים שלם, מגרשי כדורגל, חנות גלידה ומרכז דואר, אוטובוס הצלה ומשאיות, מטוסים, סירה, בית גמדים, כריש, דרקון חייכן ואפילו פלטיפוס.

רוצים לראות? קורות היום הראשון כאן, בצילומים של נדב שטרית, ושל היום השני כאן, בצילומים של אתי מולכו.

הייתה גם מאפייה עם פיצות, עוגיות ועוגות

 

וסלון בגודל טבעי עם שידורי טלויזייה משלו

9-1.jpg

זו העיר שלנו, עם הבתים ששרדו את הרוח, השמש והטל

ולסיום – טרמפולינת הקרטונים ויאללה – בחזרה למיחזור.

 

צוות עיר מקרטון באחו הפורח 2017 כלל אנשי חינוך, אמנים, מעצבים גרפיים, בונה תפאורות, מארגנת אירועים, מהנדס, אנשי איכות סביבה, אדריכלית גנים, ואפילו ליצנית רפואית אחת. קבלו אותם:  אתי מולכו, מיה הורוביץ, אבנר ברק, נסיה רענן, חגית בן אליעזר, מירי דהאן, מזל מבורך, רונית צפריר, מרב מאסיל, אפרת הריסון, דורית רוקח וגדעון רוקח ואני. עזרו גם עינב מעוז, סוזי לוי, רותי שוורץ ונדב שטרית וכמובן יוסי דהאן שעזר באירוע, תמך לאורך כל הדרך, וחי באתר בנייה מקרטון בתוך הסלון שבוע לפני האירוע.

תודה לילדות הבוגרות בחוטר שעמדו שעות בדוכן הציוד ועזרו לכל מי שהיה זקוק לעזרה בבנייה: מוריה ושירה סולטן, ושירה ואורפז אנג'ל! תודה לצוות הקייטנה של נסיה ולאיילת דהאן שאיישה גם היא את שולחן הציוד ואפילו בנתה ספסל קטן מקרטון בעצמה כשלא היו לקוחות.

תודה לאדרת שהפתיעה עם סלסילת בקבוקי מים לכל, ותודה לרחמים על הסברס מהאחו שהוגשו לנו צונננים בקערה, מקולפים וללא קוצים.

תודה לקהילה העסקית: ענק ההדפסות באר יעקב, סופר סטוק באר יעקב, ודפוס כזה אני רוצה. בזכותכם יכולנו לעשות את זה יותר בסטייל. תודה לגרין בייק שאגרו לנו קרטונים מצוינים, תודה לתשובה חומרי בניין ותודה לאהרון שמואל וליוסי זיטון על הכנת השטח וארגון המחזור בסיום.

להתראות בשנה הבאה

חשוב: עשינו מאמץ לקבל רשות לפרסום הצילומים אבל אם מופיעה באלבומים האלה תמונה שאתם שאתם מופיעים בה ואתם רוצים שתוסר, אנא שילחו לי הודעה + צילום מסך

miriomri@gmail.com

צילומי הסרטונים: אפרת פרידנזון הריסון ותימור שוורץ

ספסל איילת.jpg

הסלון של יערה

פעילות עיר מקרטון ב"אחו הפורח" הייתה חגיגה של יצירתיות רגועה ונלהבת בו זמנית

כתיבה וצילום: תימור, אמא של יערה

 

1.jpg
הכל התחיל בשער העיר, בחלומות על בניית ארמון.

2
צילום: אתי מולכו
3

צילום: אתי מולכו

כשהגענו, יערה ואני, לחורשה של האחו, אחרי סחיבת קרטונים גדולים ממחסן הקרטונים שבשער העיר, יערה אמרה שהיא חייבת מיטה לנוח. אז זנחנו את רעיון הארמון והתחלנו לבנות מיטה – מיטה ממש, בנוייה מכריות עם מילוי עלים יבשים כדי שיהיו רכות כמו שצריך.

4_1.jpg

 

ואז המיטה הפכה לספה, והספה רצתה שיהיה לידה שולחן, ואז נוספו גם טלוויזיה עם שלט, שידה ושרפרף, צנצנת פרחים, פינת יצירה, וברגע האחרון גם מקרר מקרטון שהביא ניר. כמובן שאי אפשר בלי מגנטים על המקרר, וצריך גם פחי אשפה, ומפה לשם נהיה בית שלם ובו סלון, ששודרה בו מהדורת חדשות האחו, והתארחו בו אח"מים.

7.jpg

455_1

גם אתם מוזמנים לבקר בסלון של יערה ולהרגיש בבית!

סדנת היצירה לשימושכם באחריות. שימו לב להחזיר הכל למקום.

8

תהנו, ונתראה בראשון ביום הפירוק הגדול

השראות לעיר מקרטון

ואם אתם רוצים לבנות גם, תראו את הבית שבנה נעם רוזנברג, העורך הגרפי של אקסנט

הוא מסביר כאן בדיוק איך עושים את זה

נעם רוזנברג

וזה הלוח שלו בפינטרסט

ועוד השראות של אפרת לבתים מקרטון

  1. הבית הכי פשוט

ככה בונים בית מקרטון

בית פשוט.jpg

בית חמוד שעשוי משתי קופסאות גדולות

Untitled-1

ועוד אחד

ANNIKA-GINGERBREAD-HOUSE-first

ועוד 23 הצעות

 

בדרקון!

שבנוי מהמון קופסאות קרטון קטנות

Untitled-1.jpg

ועוד כמה רעיונות לסיום

בית

Webp.net-gifmaker (4)

איך עושים מקום לשקט?

מאיה ואפרת יודעות. הן המציאו את "מקום לשקט" – המתחם החדש שמתפתח בחורשה של "האחו הפורח". הן מפעילות אותו ביחד, ומשלימות אחת לשנייה את המשפטים כשאני מבקשת להבין איך זה התחיל.

מאיה ואפרת

מאיה: ״הגעתי לאחו בפעם הראשונה בהפנינג של שתילת הכלניות ומאוד התחברתי למקום. חשבתי שיהיה טוב לעשות כאן את המדיטציה שאפרת ואני מתרגלות יחד בקביעות, בבוקר יום ראשון. הסתובבנו בשטח כדי להרגיש את המקום, והרגשנו אנרגיה מאוד חזקה בשטח מסוים בין העצים״.

אפרת: ״היה לי מאד טוב במקום, מבחינה אנרגטית, ובא לי לשתף עוד אנשים בטוב הזה. ממש ככה. מהמקום הטוב הזה עלה צורך לנתינה. התחלנו לדבר על איך לעשות משהו למען הקהילה, ואיך לפתוח את התחושות שלנו, את המדיטציה שלנו, לאנשים אחרים – למרחב שמכיל את השקט״.

מה עושים? כמו כל דבר באחו – משתפים את הקהילה בהקמה. אפרת ומאיה הזמינו אנשים טובים, אני צרפתי את טל גליקמן (האגרונומית שמייעצת לנו בהתנדבות איך לעצב את מרחב האחו) שתבוא להסתכל על המקום ולחשוב עליו. וגרפנו לנו מתחם.

2.jpg

45

על דלת ישנה כתבנו ״מקום לשקט״ (תודה לדבורה), והת-חל-נו.

הזמנה למדיטציה.jpg

מאיה ואפרת הזמינו את כל מי שרוצה להתחיל את השבוע ברוגע, לבוא בכל יום ראשון בשמונה וחצי בבוקר למפגש מדיטציה מלווה  בנגינה על ״קוד״ – כלי נגינה טיפולי המכוייל לצ'אקרות.

עוד אנשים שיש להם מה לתת לקהילה – אנשי טיפול, אנשי חומר ויצירה או כלי נגינה, אנשים שעובדים עם תנועה ועם הגוף – הוזמנו להעביר פעילות ללא תשלום: ״לתת דגימה, טעימה", אומרת מאיה, "לתת ערך לקהילה ושיכירו אותם ואת מה שהם עושים, והעיקר – להוסיף טוב לעולם״.

ואתם יודעים מה, באמת יש משהו מזמין במקום וקורים בו דברים. עדי, שגרה כמה בתים משם, הפתיעה אותנו עם לוכד חלומות שהכינה. ואליו הצטרפו המנדלות שהכינו ילדים בסדנת ״מנדלות בטבע״.

6

מנדיטציה – ציור מנדלות בטבע עם ניצה בר-און כהן

78911

גם לוח האירועים מתמלא ביוזמות חדשות ומסקרנות.

Screenshot_20170614-133945.png

כל הפעילות ללא תשלום. רוצים לבוא גם? אתם מוזמנים לעקוב אחרי הפרסומים בדף של האחו הפורח בפייסבוק

יוגה נשית

יוגה נשית עם אפרת חלף

שנטל

תנועה גופנפש עם שנטל קשקש

ומה עם המדיטציה שלהן? הן צוחקות, ״באמת דיברנו על זה היום שמאוד חסר לנו הזמן שקט שלנו. חיפשנו מקום לשקט ועכשיו אנחנו עושות עם זה כל כך הרבה רעש שהמקום לשקט שלנו ברח… אנחנו צריכות למצוא לנו מקום חדש לשקט״.

מה הן עושות כשהן לא באחו? עובדות ביחד ולחוד. ״ביחד אנחנו מעבירות סדנאות שנקראות ׳נגיעות של ריפוי׳, שמשלבות מדיטציה, דמיון מודרך ונשימות בליווי נגינה על הקוד.  בכל מפגש אנחנו בוחרות נקודה חדשה להתחבר דרכה אל הנפש פנימה. לדוגמה, דרך הפחד שמנהל אותנו. במפגש כזה אנחנו לוקחות את הפחד, רואות מאיפה הוא בא, איך הוא משפיע על הגוף, על המחשבה ועל המהלכים היומיומיים שלנו, ומתחילות לפרק אותו בעבודה קבוצתית".

מאיה מטפלת ברפואה סינית (דיקור, צמחי מרפא, שיאצו, טווינה) ובעבודה דרך הגוף, והיא גם  דולה – מלווה יולדות ומעבירה סדנאות הכנה ללידה. מעניין אותה לעזור לאנשים להתחבר דרך הגוף וכאבי הגוף למה שהנשמה שלהם באמת רוצה, לחבר אנשים לעצמם.

ועכשיו שהמתחם של "מקום לשקט" מסומן, גם אני מרגישה פתאום אחרת בין ששת העצים שתוחמים אותו. עוד שכבת רוגע ירדה על האחו כולו.

 

נפלאות השועלים

17202993_1643554299286622_513563773012992717_n

כל צילומי השועלים צולמו על ידי דודי יפרח

אני לא יודעת איך נראה עמוד הפייסבוק שלכם. אצלי הדף מתמלא בכל יום בתמונות של פרחי ברפרפרים ובחודשים האחרונים גם בצילומי השועלים של דודי יפרח ובהם שגרת יומיום שועלית: הם צדים, מתבוננים ורצים ואז מתפרקדים, מפהקים ומתחממים בשמש.

רצים

לפני שבוע, בטיול היכרות עם מה שצומח בסביבות האחו הפורח, נתקלנו יוסי ואני בבור מאורך ועמוק באדמה. צילמתי, שלחתי לדודי והוא אישר – זו מחילה פעילה של שועל. אתמול גם בא לראות בעצמו, ליתר ביטחון, ומצא עוד ועוד פתחים.

מחילה

כבר ראיתי שועלים בבאר יעקב, חוצים בחטף כביש או שדה, אבל מעולם לא ראיתי אותם כל כך מקרוב כמו מבעד למצלמה של דודי – מרהיבים ביופיים ורבי הבעה. איך הוא עושה את זה? ביסודיות, סקרנות וסבלנות. הרבה סבלנות. בשלוש השנים האחרונות הוא קם בכל בוקר בחמש ונוסע לבקר את השועלים "שלו" – שלוש משפחות שהוא מכיר את מחילותיהם על כל פתחיהם. בשקט, ממרחק, לעיתים מתוך מסתור, הוא צופה בשועלים בלי להפריע, מקפיד במיוחד לא להתקרב לגורים כדי שלא יתיידדו עם בני אדם ולא מאכיל אותם כדי שילמדו להשיג אוכל בעצמם.

"לכל  מחילה יש לפחות 2 פתחים", הוא מסביר, "אני אף פעם לא יודע מאיפה השועל יצוץ. אבל את מכירה את זה שאנחנו מרגישים כשמישהו מסתכל עלינו? אז ככה זה – פתאום אני מרגיש משהו. אני מסתובב ורואה שועל".

16107439_1622615351380517_2778173040374292041_o

בשבע בבוקר, כשהשועלים הולכים לישון לכמה שעות, דודי נוסע לעבודה, ושעה לפני השקיעה כשהם שוב פעילים – הוא חוזר לשטח. זה הפך להיות הרבה יותר מאשר רצון להשיג צילום טוב. בלי להחליט על זה, דודי הפך לחוקר שועלים. לעיתים הוא נוסע אל המאורות ללא מצלמה רק כדי ללמוד וליהנות מהחוויה. הכול מעניין אותו (ואותי מעניין כל מה שהוא מספיק לספר לי): מה הם עושים, מה אופיו של כל אחד מהם, מה מערכות היחסים ביניהם, מה מצב הפרווה (עשירה בחורף ודלילה בקיץ) ומדוע באזורים שונים יש שועלים בצבעים ובמראה שונים, מה ההבדל בין שועלים שחיים בטבע נטו לעומת השועלים שחיים בסמוך ליישוב או לאתרי בילוי בחוף הים, מי מנהל ושולט במשפחה, איזה מין הורים הם, מה הם אוהבים.

בימים אלה השועלים פעילים במיוחד כי הגורים בגרו קצת והם כבר יוצאים מהמאורה, מתקוטטים, רצים אחרי אימא לנסות לינוק או לחטוף טרף שהביאה ומשחקים עם אבא במשחקי מרדפים.

18156165_1666244653684253_7797138089236692143_o

18268192_1667260143582704_5314412395203773330_n

גורים סקרנים

מה אוכלים השועלים? דודי אומר שהם אוכלים הכל – ירקות, פירות, ביצים, גוזלים וציפורי שיר, חרקים וכמובן מכרסמים קטנים (בזכותם יש פחות עכברים, חולדות וחיות קטנות אחרות שמזיקות לחקלאות).

עונת הצילומים מתחילה בנובמבר בתקופת החיזור. בדצמבר-ינואר יש הזדווגות (אז לובש השועל את פרוות החורף היפה שלו), ובערך בפברואר נולדים הגורים. כשהם בני ששה שבועות, באמצע מרץ, הם מתחילים לצאת מהמאורה ובסביבות יוני-יולי הם כבר נפרדים מההורים וחופרים מאורה משלהם. באוגוסט  יורדת מאוד הפעילות – קשה יותר למצוא מזון בעונה היבשה והשועלים ישנים רוב היום ופעילים מעט מאוד בלילה. בספטמבר-אוקטובר יש נדידת הציפורים (ודודי מצלם אותם), ובנובמבר? בנובמבר מתחילה עוד שנת שועלים…

***

ועוד בענייני שועלים
והפתעות הפייסבוק:

קטרין נקאש-קוזיאל קראה במקרה בפייסבוק על ספריית גמד האחו ושאלה אם אנחנו רוצים עותק של "שולי שועלון בחולות חולון" – זה נראה הכי מתאים שיהיה ספר טבע בספרייה שעומדת בתוך אחו. רוצים? ברור שרוצים! בשבוע שעבר קטרין הגיעה עם הספר החמוד שלה ואפילו כתבה לנו הקדשה!

הספר מתחיל כך:

photo (2)

איור של ליאת אלוף מתוך הספר "שולי שועלון בחולות חולון"

ההתעניינות של קטרין בנושא התחילה כשעשתה ביוטופ בתיכון על השועלים בחולות חולון. כשחזרה לשטח המחקר אחרי שנים, הצטערה לראות כמה הצטמצמו שטחי החולות והחליטה לעשות מעשה: לכתוב ספר ילדים על השועלים, לפנות לעיריית חולון בבקשה שישמרו על שטחי החולות ולהפיץ באמצעותם את הספר, בתקווה לקרב אנשים לטבע ולעורר מודעות לשמירה על שטחים פתוחים. העירייה נתנה את הספר במתנה ל-2,000 ילדים שעלו לכיתה א', ועוד 1,000 עותקים הופצו לחנויות ספרים, לגני ילדים וספריות בחולון, למוזיאון הילדים ולרשות הטבע והגנים. לפני שלוש שנים, תלמידי כיתות ו' בבית ספר ניצנים בחולון שנפגשו עם קטרין, אפילו הכינו ספסל שעוטר בדמויות שועלים בהשראת הספר.

הספר "שולי שועלון בחולות חולון" נמצא בספריית הגמד. אתם מוזמנים לקחת אותו בהשאלה!

photo (1)

דברים שכדאי לדעת (דודי יפרח):

  • למה שועלים מתחילים להתקרב ליישוב? כי הבנייה צמצמה את השטחים הפתוחים וכי יש מזון זמין – פחי אשפה פתוחים, מזון חתולים וכו'. אם רוצים שלא ייכנסו לשטחי מגורים חשוב לסגור היטב פחי האשפה ולא להשאיר אוכל של חתולים וכלבים ללא השגחה.
  • האם שועלים מסוכנים לנו? לגמרי לא. אפשר לצפות בהם ממרחק בטוח. הם אינם מתקרבים לבני אדם, ולא נושכים אלא אם כן התקיפו אותם.
  • ומה עם כלבת? בשנים האחרונות הבעיה כמעט נעלמה כי מחסנים שועלים ותנים נגד כלבת ע"י פיזור חיסון בתוך פיתיון.
  • שועלים ותנים הנם חיות בר מוגנות ואסור לפגוע בהם. חשוב לא להתיידד איתם ולא להאכיל.

***

רוצים שועלים בפייסבוק שלכם?

עוד צילומי שועלים של דודי יפרח כאן

השבלול הישנוני

תגיות

עידו ארמציאץ' מסביר שלחלזון הלבן שנפוץ אצלנו באחו קוראים דרחול השיח. החלזונות הצעירים בוקעים אמנם בתחילת עונת הגשמים אבל רק לקראת אמצע האביב, כשהם מגיעים לגודלם המלא, מתחילים לראות אותם באחו. בקיץ, בעונת היובש, הם אוטמים את הקונכייה והולכים לישון, ואחרי הגשמים הראשונים הם מתעוררים שוב. ראיתם אותם? מתקדמים לאיטם עם המחושים הזקופים שלהם?

אתם מוזמנים להתידד עם דף הפייסבוק של עידו – "ארצות החמרה" – ועם מבטו הסקרן, הידען והאוהב על הטבע שסביבנו.

דרחול

למעלה: דרחול בתנועה. למטה: דרחול בתנומה קבוצתית (צילומים: עידו ארמיאץ')

חלזונות של עידו

העץ המהיר

אם הייתה אליפות עולם לעצי פרי בקטגוריית ריצה למרחקים קצרים, יש מצב שהתות השאמי היה גורף את מדליית הזהב. העץ הזה פשוט זריז – מיום ליום אפשר לראות את השינויים על ענפיו. עכשיו הניצנים הקטנים שעל הענפים החשופים הופכים לעלים ירוקים רעננים. אחר כך העצים יפרחו, ובמאי-יוני הם כבר אמורים לתת פרי אדום-שחור (אני מקווה שיתנו פרי למרות שזו רק השנה הראשונה שלהם אצלנו). לא טעמתי עדיין אבל קראתי שהוא טעים במיוחד – שילוב בין תות עץ לבין פטל.

התותים שלנו מספקים הזדמנות מצויינת להראות לילדים את מעגל החיים של העץ – ניצנים, עלים, פריחה, פרי – בתוך זמן קצר. אם תבואו לבקר אותם פעם בכמה ימים תוכלו לראות שינויים ניכרים. אפשר אפילו לבקש מהילדים הגדולים יותר לתעד את התהליך בצילום או בציור. אשמח להעלות את התמונות או הציורים לבלוג.

איפה העצים? שניים בצד שמאל של השביל, מיד אחרי הסוללה שמול הזיתים, ועוד אחד תחת האיקליפטוס (בקשה: כרגע יש סביבו כל מיני שתילים קטנים, אז בבקשה לא להתקרב אליו. אפשר לעקוב אחרי שני העצים שצמודים לשביל).

מה עוד כדאי לדעת על העצים האלה? שהם עמידים במיוחד למזיקים, לחום ולקור. אחרי שייקלטו ויעמיקו שורשים, הם יוכלו להסתדר גם ללא השקייה, אבל בחודשים הראשונים הם זקוקים למילוי יומיומי של הגומות שסביב הגזע. מי משקה? שבעה צוותים של מתנדבים מגיל שלוש ומעלה – כל צוות בחר יום השקייה. תודה לכל המשקים המסורים!

20170424_162702

ניצנים ועלים ראשונים

20170425_073706

עוד ועוד עלים

20170429-101056.jpg

ילדי האחו הבוגרים בפעולה!

מירית (בת 11): "שירה סולטן, שאלה אותי ואת מוריה אם אני רוצה לעשות איתם את הפעילות. כבר היה למוריה רעיון – להכין מגנטים – ואני הצעתי גם להכין כתב סתרים שיוביל ל"אפיקומן" שהוא הפתעה שהילדים ימצאו באחו."

שירה (בת שמונה וחצי): "אחר כך הצטרפו גם מורג ואלין."

מירית: "זה לא היה קל להתארגן כי לכל אחת היתה דיעה משלה, וכל אחת רצתה להיות המובילה – המנהלת של כל זה. מירי קצת עזרה לנו כי היא אמרה שכל אחת תקשיב לשנייה ותראה מה היא מציעה. אז בסוף החלטנו שכל אחת תהיה אחראית על הפעילות שלה וכמובן שלא יתערבו לה ושיקשיבו למה שהיא רוצה. ביום של הפעילות באו כמה אימהות וכמה ילדים בני שנתיים או שלוש ועד שמונה (בערך)."

מוריה (בת 11): "לקחנו מגנטים שהיו זרוקים בשכונה, והדבקנו עליהם מדבקות לבנות. חילקנו אותם לילדים וביקשנו מהם לצייר דברים שקשורים לפסח, כדי שיקחו אותם הביתה וישימו על המקרר. מה שקרה זה שרק הגדולים ציירו ציורים של פסח והקטנים יותר ציירו מה שבא להם. זה לא הפריע לנו כי הם נהנו. גם ראינו שהם שמחים, והם גם אמרו לנו שהיה כיף."

מירית: "רק הילדים השתתפו בפעילות כמובן (האימהות צילמו), והם היו דווקא מרוכזים. חלק לא השתתפו כי לא בא להם, וזה לא הפריע לנו כי יש כאלה שלא אוהבים את כל הדברים האלה. נתנו לפעילות הזו רק חמש דקות כי הם יכולים להמשיך אותה בבית ולעשות עוד מגנטים כאלה אם בא להם. אחר כך חילקנו אותם לשתי קבוצות מתחרות. שירה החביאה את האפיקומן ואני עשיתי את הפעילות בעזרת מוריה. אמרנו להם שהמשימה הבאה היא לחפש "אפיקומן". הסברנו שהם יפתרו חידות וככה ימצאו את הרמז הבא. הם היו צריכים להראות לנו שהם פתרו את כתב הסתרים נכון ולתת לנו אותו. היו חמישה רמזים וזה לקח להם חצי שעה למצוא את האפיקומן. מה שיצא זה ששתי הקבוצות ניצחו כי הם מצאו את האפיקומן ביחד וככה יצא ששני ילדים והחזיקו את הקופסה – אחד מכל צד – ופתחו אותה. האפיקומן לא היה מצה כמובן. הוא היה דף לבן גזור בצורת מצה, עם נקודות שחורות-חומות. אז חצינו את הדף לחצי… אולי הם קצת התאכזבו מההפתעה אבל לא היה לנו משהו בבית להפתעה אחרת."

מורג (בת 10): "אני עשיתי עם אחותי אלין (בת שמונה) את משימת הקוואה-קוואה. נתנו לילדים דפים ריקים, לימדנו אותם שלב-שלב איך לקפל את הנייר כדי ליצור קוואה-קוואה ולצבוע כל חלק בצבע אחר, ובחלקים הפנימיים לכתוב כל מיני מחמאות כמו למשל – יפה, חכם/מה, אמיץ/צה, ואז לימדנו אותם איך משחקים: בוחרים צבע, בוחרים מספר מאחד עד עשר, ופותחים עם האצבעות את הקיפול כדי לראות איזה מחמאה יצאה לך."

שירה: "המשימה האחרונה הייתה שלי – למצוא באחו את הפרחים שבמדריך הפריחה ולהגיד מה השם שלהם. נתתי לילדים את מדריך הפרחים, וביקשתי מהם שיחפשו אותם בחוברות, ויסמנו  עם טוש מחיק את מה שהם מוצאים. זאת הייתה תחרות בין שתי קבוצות – המנצח הוא מי שמוצא יותר פרחים. הם רצו בשבילים, חיפשו איפה יש פרח –'הנה! יש פרח' – וסימנו. אחרי כמה דקות אמרתי להם  'בואו כולם, נגמרה הפעילות' וביקשתי מכל קבוצה שתגיד כמה פרחים הם מצאו. ואז ראינו מי ניצח."

מוריה: "אחרי המשימה הזאת, סיימנו, סידרנו וניקינו הכול וכולם הלכו הביתה."

שירה: "אני ממש נהניתי ואני מקווה שגם הילדים נהנו. לפני הפעילות חששתי שאף אחד לא יבוא ושמחתי שבאו."

כולן מסכימות: "נהנינו מאוד, היה לנו מאוד כיף להעביר את הפעילות, היה מאתגר וכיף לעבוד ביחד ואנחנו מקוות שהילדים נהנו. אחר כך היה כיף להיכנס לוואטסאפ ולשמוע את כל המחמאות והתגובות. תודה לכל מי שבא, ואנחנו מקוות לעשות עוד פעילויות כאלה. וגם כיף שיש אחו. פעם הוא היה מפחיד וקראנו לו 'היער החשוך' ועכשיו נעים לבוא."

פעילות ילדות

מרשים לי

אתמול, כשירד הערב על האחו, היו בו שלושה ילדים מרוצים מאוד ומלוכלכים מאוד (את צבע התכלת מהשיער של הדר יורידו רק מספריים). היה גם כיסא אחד שעבר תיקון וצביעה והמון שלטי סימון חדשים.

אבא שלומי עם הדר והראל (גם מורג הצטרפה לחגיגה בהמשך) עשו את כל העבודה הזו בלי כלים חשמליים – עם מסור פשוט, פטיש ומברשת צבע.

אפשר לתת לילדים צעירים כלים חדים? כן, אם מלמדים אותם איך, ושלומי לימד – הראה איך לסמן את קו הניסור, איך להניח רגל על הקרש כדי לייצב אותו, איך להרחיק את היד מהמסור ואיך לחתוך ישר. בביקור קודם באחו הם באו עם אולרים וגילפו ענפים. גם אתם זוכרים, כמוני, את התענוג לחשוף את הענף הלבן מתחת לקליפה ולחדד את המקל?

שלטים1

פס פרקט שנזרק בשכונה וכמה לייסטים, הופכים לשלטים, וכיסא שבור מקבל חיים חדשים

כיסא 1כיסא 2כיסא 3כיסא 4

* * *

גבר טאלי, המייסד של קייטנות Tinkering school, בתי ספר לניסוי וטעייה, מונה בהרצאה שלו ב"טד" כמה דברים מסוכנים שהוא ממליץ שתתנו לילדים שלכם לעשות. לא כדי שייפגעו אלא דווקא כדי שילמדו בגיל צעיר איך עושים את זה באופן בטוח. הנה ארבעה מהם:

  1. לשחק באש כדי ללמוד לשלוט באחד הכוחות המסתוריים בטבע. מדורה היא מעבדת למידה.
  2. לעבוד עם אולר כיס כי אולר הוא תיבת כלים שלמה – אפשר בעזרתו לחתוך, למרוח ולקדוח. ואם תלמדו כמה כללים בסיסיים – לחתוך תמיד מהגוף והלאה, לשמור שהלהב יהיה חד ולא לעבוד בכוח – הם יהיו בטוחים יחסית. כן, הם ייחתכו פה ושם, אבל זה יחלים.
  3. להשליך חנית כי המוח שלנו בנוי לפעולה הזו – לשילוב בין ניתוח נתונים ופעילות גופנית – וזה מפתח את היכולת להתרכז, לקלוט את המרחב התלת מימדי ולדמיין תוצאה לפעולה.
  4. לפרק מכשירי חשמל ישנים. לא את כל החלקים הילדים יזהו ויבינו אבל ההיכרות עם חלק מהם, ועם אופן תפקודם, תיתן להם תחושה שאפשר להבין את החפצים המורכבים והמסתוריים שסביבנו.

חמישה דברים מסוכנים: https://www.ted.com/talks/gever_tulley_on_5_dangerous_things_for_kids/transcript?language=en#t-542619

על הקייטנה (עם כיתוביות בעברית): https://www.ted.com/talks/gever_tulley_s_tinkering_school_in_action?language=he#t-229088

כיסא 5

השכונה הופכת דף

תגיות

,

הספרייהזו הכותרת שנתנה מאיה לוין מ"לאשה" לכתבה על ספריות קהילתיות כמו שלנו. ואכן אנחנו, אנשי הספריות הקהילתיות, "הופכים דף" ועושים את זה אחרת – הספרייה חינמית, ללא רישום, ופתוחה 24 שעות.

אם בא לכם לתרום לספרייה שלנו ספר מבוגרים, נוער, ילדים או פעוטות (ממש לא חובה), נשמח אם תבחרו בקפידה ספר טוב ממש. אין הרבה מקום על המדפים. אנחנו שומרים את המקום למומלצים שלכם! (הספרייה נמצאת מול רחוב הדרור 58, גבעת חוטר, באר יעקב)

צילום: צביקה טישלר באדיבות "לאשה"

אחוות האחו

היה בית על עץ האיקליפטוס הגדול באחו. הוא נבנה אמנם היטב אבל בחורף שעבר קרס אחד מענפי העץ בסערה וגרר איתו את המבנה כולו שנשאר מחובר למחצה, חלק מהמשטחים שלו שבורים ובמילה: מסוכן.

עץ 1.jpg

היום, כשנשבה רוח, כבר לא יכולתי להתעלם מהחריקות שלו. פניתי לקהילה – לחברי דף הפייסבוק של "האחו הפורח" בבקשת עזרה.

שירי נענתה מיד – "יש בחור עם ידי זהב ולב זהב שיכול לעשות את זה. רפי ארץ". עשר דקות מאוחר יותר, בחמש וחצי, הבחור על הקו. רוצה לדעת במה מדובר. "אתה יכול לבוא לראות?" "יכול".

עץ 2.jpg

יכול לראות ויכול לפרק… עם פטיש ועם לום, ובשילוב שובה לב של סבלנות, רוגע, מקצועיות ומרץ רפי פרק את המבנה ופתר את הבעייה (זה כתוב בשורה וחצי אבל לקח שעה וחצי).

עץ 3.jpg

הערב ירד. העץ כבר לא מסוכן והלב שלי מלא תודה.

עשיתי פעם רשימה של כל האנשים שלוקחים חלק בהקמת האחו ובתחזוקה שלו, כל אחד ותרומתו: זה שבנה את הספרייה, זו שמטפלת בספרייה, זה שמאמץ עצי פרי באחו ומשקה אותם, זו שצבעה, זה שתרם שעות טרקטור, אלה שסחבו אבנים וסללו שבילים, אלה שמעשבים ועוד ועוד. היו ברשימה למעלה משלושים שמות ומאז נוספו עוד רבים אחרים. וזה עוד בלי לספור את עשרות הילדים וההורים ששתלו וזרעו. יש לנו גינה קהילתית של ממש. הגינה של "אחוות האחו".

פורחים במרץ בְּמֶּרֶץ 

מיקס מרץ

מיום ליום נוספים פרחים – השבוע נוספה פריחת סייפן התבואה – חדש באחו!

סייפן התבואה

 

בואו לאחו ליהנות מקולקציית מרץ שלנו! בקטלוג שבלינק תוכלו למצוא רבים מהפורחים עכשיו.

קטלוג מרץ 2017

 

אתם מוזמנים להדפיס את המדריך, לטייל איתו באחו ולנסות למצוא ולזהות את הפרחים. יש ביניהם כאלה שקל למצוא כי הם רבים מאוד – כמו המרבד הצהוב של החרציות תחת האיקליפטוס, מוכרים מאוד – כמו הרקפות שבין אבני המסלעה, או בולטים לעין בגודלם – כמו בן-החצב היקינתוני שמעלה עמודי פריחה בגובה כ-40 סנטימטרים בתכול-סגול.

 

יש פרחים שמאתגר יותר למצוא אותם כי הם צנועים, מעטים וקטנים – כמו המרגנית הכחולה (או בשמה העממי המקסים – עין התכלת) שהנציגים העדינים שלה פזורים פה ושם, או מוקפים בצמחייה כמו התורמוס הצהוב. את כולם אפשר לראות מהשבילים (בבקשה לא לרדת מהשביל). בילוי בלשות נעים לכם!

מוצאים טעויות? כתבו לי miriomri@gmail.com

קטלוג מרץ 2017

בן חצב יקינתוני 1בן חצב יקינתוני

מרגנית השדה.jpg

מרגנית השדה (לפי גודל הקחוון שבתחתית התמונה משמאל, אתם יכולים להבין כמה המרגנית קטנטנה)

 

שלושה סוגי ציפורניות: הציפורנית הארץ ישראלית עזת הגוון, ולצידה הציפורנית המצרית והציפורנית המגוונת (תחתיה) שסוגרת את עלי  הכותרת שלה בשעות היום, ופותחת אותם שוב משעות אחר הצהריים עד שעות הבוקר המוקדמות

ועוד הרבה אחרים – תמצאו אותם במדריך

דמיינו כאן חלקת כלניות (שיפרחו רק בעוד שנתיים)

יום הולדת 6 לאחו במספרים:

1280 שתילוני כלניות שהופקו מזרעים

50 ילדים ובערך 50 מבוגרים

3 תחנות פעילות

1 פינת קפה ותה בשטח על גזייה

1 שולחן כיבוד

1 פסקול

1 שקדייה

2 תאנים

50 שתילי לוע הארי לקחת במתנה הביתה

2 שעות פעילות

היה תענוג. להתראות באחו!

(צילומים: אתי מולכו, עופר הוכברג, ורדה שלו, מירי דהאן)

img-20170217-wa0007

עופר ועודד מכינים את השטח ואת השתילונים

תוכנית האירוע על השלט ובעל פה, ומתחילים!

 

כאן מחלקים כיבוד (מזל מארגנת את השולחן) וכאן מחלקים שתילים (שירה מחלקת)

 

צובעים חלוקי נחל (שירה ואורפז מפעילות את התחנה)

4

הנה האבנים המקושטות – תוחמות את אזור הרקפות החדש

15

 

כותבים חוות דעת על ספרי ספריית הגמד (מוריה עוזרת)

6

11

שותלים כמובן – לכבוד זה התכנסנו

לסיום אופיר, אסף ורותם שותלים שקדייה

13

אופיר מחלק לכל הילדים פרחים ו…נפרדים

17.jpg

גם החמודים האלה נהנו בדרכם…

18.jpg19.jpg

קיו אר קוד צומח באחו

אם אתם רשומים בבלוג, ותיבת הדואר שלכם התמלאה מאתמול במטח של 30 הודעות על פוסטים חדשים שכתוב בהם רק ״כאן יהיה טקסט״, לא להיבהל. לא השתלט על הבלוג טרול ואני לא השתגעתי. זוהי הכנה למאגר פרטי טריוויה מעניינים (אני מקווה) שאפשר יהיה להגיע אליהם על ידי סריקה של קיו אר קוד (ברקוד) שיוצמד לשלטים קטנים באחו.
המידע יהיה בבלוג, והברקוד שמוביל אליו יוצמד לשלט קטן שיהיה באחו עצמו ליד הפרח/צמח.
כך בטיול באחו תוכלו גם לגלות איך החולדים מתקשרים ביניהם ומה יש להם במחילה, מה משותף לכלנית וחמנית ועוד.

ולמי שלא מתחבר לברקודים, כל המידע הזה יופיע גם בבלוג תחת הלשונית ״הידעת״.

בסיור הבוקר ראינו קווחן ראשון, לא מעט ציפורניות, התחלה של עמודי תפרחת אצל התורמוסים והתחלת פריחה באחד משני עצי השקד! ובשישי הבא – ה-17 בפברואר בשעה אחת – ניפגש לשתילת פקעות זעירות של כלניות שיפרחו אמנם רק בעוד שנתיים, אבל היי – השיעור הכי גדול שלמדתי באחו זה סבלנות…

שיהיה לכם בילוי נעים באחו, עם או בלי סמארטפון (עדיף בלי).

20170210-084746.jpg

20170210-085153.jpg

עם הפנים לשמש

תגיות

התורמוס הארצישראלי שצומח אצלנו באחו – כן, זה עם הפרחים הלבנים שיש להם נגיעות של תכלת וורוד – הוא צמח אנדמי לישראל (או בעברית: הוא צומח רק בישראל. לא בשום מקום אחר בעולם). הוא גם הנפוץ ביותר מבין 7 מיני התורמוס שגדלים בארץ. עלי הכותרת שלו עוקבים אחרי השמש מהזריחה ועד לשקיעה. בלילה, כשהשמש שוקעת במערב, הם פונים שוב מזרחה ומחכים לשמש שתעלה בחזרה. תוכלו למצוא אותו באחו שלנו בין פברואר לאפריל (מקור: קבוצת הפייסבוק ״בוטניקה לאוהבים – צמחי ארץ ישראל״)

%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%a1-%d7%90%d7%a8%d7%a6%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99

ללטף זנב ארנבת

תגיות

יש אנשים שהצליחו לראות באחו שלנו ארנבות אמתיות – ארנבות שדה קטנות. עד שנצליח גם אנחנו, אפשר להתנחם בליטוף עדין של "זנב הארנבת הביצני" שמבצבץ בין פרחי האחו. התפרחת שלו פרוותית ורכה ממש כמו זנב הארנבת שעל שמו היא נקראת!

זנב הארנבת הביצני פורח באחו ממרץ עד מאי, אבל נשאר באחו גם אחרי שהתפרחת שלו מתייבשת ומלבינה.
(קוראים לו “ביצני” בגלל צורת הביצה של התפרחת)

זנב הארנבת

למי צלצלו הפעמונים

תגיות

מצילות החוף פורחות ממש מתחת לגדר התכלת. נסו למצוא אותן – הן קטנות, בגובה 10 סנטימטרים בלבד. עמוד-התפרחת שלהן מכוסה פרחים סגולים שמזכירים בצורתם פעמון (מצילה).

אם נראה לכם שהן דומות לכדן (שמוכר גם בשם “פעמוני גשם”) זה לא פלא – הוא בן הדוד הסתווי שלהם.
מצילות החוף פורחות באחו במרס–אפריל

 

%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%a3-1%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%a3-2

האם העדעד פורח לעד?

תגיות

לא, הוא לא, אבל הוא בהחלט נראה כאילו אינו נובל והוא מצליח לשמור על הצבע הכחול-סגול העז שלו לאורך חודשים, מסביבות מרץ ולפעמים עד הקיץ ממש. העדעד גם מפיץ את עצמו בקלות – כך נוצר כר העדעדים שמאחורי הספרייה באחו שמושך, כך אומר לי עופר הוכברג, שישה מיני פרפרים!

%d7%a2%d7%93%d7%a2%d7%93-%d7%9b%d7%97%d7%95%d7%9c

הסביון אביבי?

תגיות

כן, הוא אביבי, אבל הוא גם סתווי וגם חורפי. איך זה יכול להיות? פשוט מאוד: הוא פורח במשך כחצי שנה. הוא מראשוני הפורחים בנובמבר, ומייצר מרבד צהוב ביחד עם ציפורני החתול והניסניות, וממשיך לפרוח אפילו עד מאי לפעמים. ולמה קוראים לו סביון? על שם כדור הזרעים הכסוף שהציציות שלו דומות לשערות של סבא. כיף לנשוף על הכדור הזה ולראות את הזרעים עפים למרחק…

%d7%a1%d7%91%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99-%d7%95%d7%a1%d7%91%d7%90

יש עשן בלי אש?

תגיות

כן, זה העשנן המטפס! טוב, הוא לא באמת מעלה עשן, אבל זה קצת נראה ככה כי יש לו פרחים לבנים שהקצה הלוהט שלהם נראה בוער. לי זה עוזר לזכור את שמו, אבל אמרו לי שהוא זכה לשם הזה דווקא בגלל שורשיו, שמפיצים ריח של עשן. ולמה קוראים לו מטפס? כי הוא מטפס על כל מה שבסביבתו.

%d7%a2%d7%a9%d7%a0%d7%9f

מה משותף לכלנית וחמנית?

תגיות

הכלנית, כמו החמנית, מסתובבת במשך היום כדי שפניה יהיו תמיד מול השמש! בכלל, פרחי הכלנית פעילים מאוד – הם נפתחים בכל יום בבוקר (בימי שמש) ונסגרים בערב או כשהשמש מסתתרת מאחורי עננים.

ולמה האדומה פורחת לבדה? הכלנית האדומה פורחת מדצמבר עד מארס (מאוחר יותר מאחיותיה הוורדות/לבנות/תכולות/סגולות). ומדוע יש מקומות שכל הכלניות בהם רק אדומות? אחד ההסברים (לא בטוח שהוא נכון) הוא שהכלנית האדומה גדלה דרומית מאזור המרכז, כי היא יכולה להסתדר גם באזורים יבשים ומשום שהיא, בניגוד לאחיותיה בצבעים האחרים, מחבבת קרקע גירית.

כלנית.jpg%d7%9b%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%aa-1

שָׁקֵד או שְׁקֵדִיָּה?

תגיות

 שם העץ הוא שקד, אבל כשהוא לובש שמלת פרחים לבנה הוא לגמרי שְׁקֵדִיָּה! השקדיות באחו שלנו פורחות בסביבות ט"ו בשבט והפרי מבשיל אחרי כמה חודשים – ביולי. כשהפרי צעיר וירוק אוכלים אותו בשלמותו, אבל כשקליפת הפרי מתקשה ונעשית חומה, מפצחים אותה ואוכלים רק את הגלעין שבפנים.

צילום: אתי מולכו

מה אפשר לאכול פה?

תגיות

יש באחו הרבה צמחי בר למאכל. הגדולה והמוכרת מביניהם היא החלמית המצויה – החוביזה – ששמה נלקח מהמילה "חובז", לחם בערבית. לילדי שנות ה-60 סיפרו שכשהיה מחסור באוכל בזמן המצור על ירושלים במלחמת העצמאות תושבי העיר אכלו חלמית. כשהייתי ילדה חשבתי שהם אכלו את הפירות הלבנים הקטנים שלה, שנראים כמו חלה עגולה, אבל היום אני יודעת שהם אכלו את העלים (שהם אכילים בדיוק כמו תרד ומנגולד). כשהעלים צעירים ורכים אפשר פשוט לאדות אותם (כמו במתכון למטה), וכשהם גדולים אפשר להשתמש בהם להכין "ממולאים" כמו שמשתמשים בעלי גפן.

אתם מוזמנים לקטוף כמה שבא לכם. יש באחו ה-מון. רק היזהרו מהסרפדים שגדלים לצידם לפעמים.

מירי דהאן

תבשיל חובזה

מתכון של חוסאם ממסעדת "אלבאבור"

המרכיבים (ל-4 מנות):

צרור גדול של עלי חובזה טריים (להפריד מהגבעולים)

2 בצלים גדולים קצוצים דק

1 כפית מלח

1/4 כוס שמן זית לטיגון

מיץ מלימון טרי

ההכנה:

  1. קוצצים את החובזה לרצועות דקות ושוטפים היטב.
  2. מזהיבים את הבצל בשמן זית במחבת גדולה מאוד (בהתחלה החובזה תופסת הרבה מקום)
  3. מוסיפים את עלי החובזה, מערבבים, מתבלים במלח, וממשיכים לבשל עד שהעלים רכים.
  4. מסירים מהאש, סוחטים מעל את מיץ הלימון ומגישים חם או קר. טעים מאוד על אורז.

מקור: ynet.co.il/articles/0,7340,L-4038614,00.html

עוד מתכוני חוביזה כאן:

http://food.walla.co.il/item/2610715

רקפת, מה שם המשפחה שלך?

תגיות

כן, כל רקפת שייכת למשפחה קטנה משלה, בתוך המשפחה הגדולה של הרקפת המצוייה, ויש אפילו דרך לזהות את השיוך: אם תסתכלו על עלי הרקפות, תראו שיש עליהם דוגמה מיוחדת של כתמי כסף. הכתמים האלה נוצרים מחללי אוויר שנמצאים מתחת לשכבת התאים העליונה של העלה. לכל משפחת רקפות יש ציור ייחודי משלה! לכן, כשרואים משטחי רקפות, אפשר תמיד לדעת מי במשפחה של מי.

%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%a8%d7%a7%d7%a4%d7%aa-%d7%93%d7%95%d7%93%d7%95-%d7%90%d7%93%d7%9d%d7%a8%d7%a7%d7%a4%d7%95%d7%aa

צילום עלי הרקפת ומידע: דודו אדם

נעים להכיר: גמד האחו

תגיות

גמד האחו הפורח אוהב ספרים. יש לו מעל המיטה מדף מלא ספרים קטנים כמוהו. הוא אוהב שאתם באים לבקר, גם אם הוא לא תמיד בבית. הוא דאג שתהיה ליד הבית שלו ספרייה מלאה בספרי ילדים. הספרים אמנם גדולים מדי בשבילו אבל הם בדיוק בגודל המתאים לילדים. אתם מוזמנים לבוא, לשבת ולקרוא סיפור, ולפעמים הגמד יקשיב.

הדלת לבית שלו סגורה. כדי לפתוח אותה צריך להגיד לחש קסמים שרק הגמד יודע, אבל גם בלי להיכנס, אפשר לראות מה יש בבית אם מציצים מבעד לשלושת החלונות (הגמד מרשה להסתכל, רק מבקש לעשות את זה בעדינות ובזהירות בלי לשבור – שלא ייכנס לו גשם לבית ושיוכל גם הוא להביט החוצה ולראות את האחו).

מכל חלון, הבית נראה קצת אחרת. הכי כיף להציץ פנימה בלילה, עם פנס.

איך נראה הגמד? מתי הוא נמצא בבית? איזה סיפורים הוא הכי אוהב? למען האמת, אני לא יודעת – תצטרכו לגלות בעצמכם. ואם תראו אותו – ספרו לי בבקשה.

(רוצים לתרום ספרי ילדים לספריית הגמד? יופי! שימו אותם בשקית על השולחן ליד הספרייה)

%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%9e%d7%93-%d7%95%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%94%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%9e%d7%93-%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9f