לוח שנה בגינה – אצלי במשרד

אני מבלה את ימי במשרד ע-נ-קי עם תאורת ניאון קבועה וטמפרטורה נשלטת מזגן. יש עמדות עבודה מאחורי ומלפניי ומכל צדדי. אין חלונות ב"אופן ספייס" וגם לא חילופי עונות, אבל על מחיצת הזכוכית שתוחמת את השולחן שלי תלוי לוח "שנה בגינה" המאוייר של אילנה שטיין, שמזכיר לי בכל רגע שיש עולם שלם בחוץ, ובו, ממש מאחורי הבית שלי, אחו שנובט, צומח, פורח ובקיצור – עושה את כל מה שעשו הצמחים ובעלי החיים לפני שהתחלנו לארוז את העולם ולמנות את הזמן.

במשרד

כל חודש בלוח מכיל מידע עונתי מאויר מרתק, מתכונים וטיפים, לאוהבי טבע ולחובבי גינון וליקוט. הוא כולו עדינות, מבט בוחן ואוהב, וידע מעמיק שמוגש באופן הכי ידידותי.

תראו, לדוגמה, את חודש ספטמבר (בחצי התחתון של הלוח שאינו נראה כאן, יש כמובן את כל ימות החודש וסימון חגים ומועדים):

ספטמבר_ר01

אילנה, האימא של ״לוח שנה בגינה״ היא בוגרת בצלאל, בעלת הקייטרינג הטבעוני ״דוידי ואילנה״ וחובבת טבע נלהבת שמאיירת אותו, מלקטת בו ומדריכה בו סיורי ליקוט. "אני גם חקלאית זעירה בהרי ירושלים, מורה לגינון וקיימות, מצילה ירקות שנזנחו על המדף ושוטפת כלים", היא אומרת.

הנה הצצה עליה ועל תהליך העבודה שלה:

שנה בגינה אילנה מציירת

 

לוח שנה בגינה הכנה 3

לוח שנה בגינה הכנה 4

לוח שנה בגינה הכנה 2

כבר אוגוסט.

הרימונים מבשילים על עצי האחו שלנו. זה סימן שראש השנה מתקרב.

רימונים

הזמנתי היום לוח חדש.

שתהיה לנו שנה טובה!

 

כאן אפשר לקנות לוח וכאן סתם לשוטט אצל אילנה בבלוג

 

 

מודעות פרסומת

עיר מקרטון באחו הפורח 2017

מראה כללי.jpg

היה חום של אוגוסט בימי אירוע "עיר מקרטון" אצלנו, כזה שגורם לזיעה לטפטף תוך חמש דקות, אבל בחורשה המוצלת של האחו היה נעים. לפעמים אפילו נשבה רוח קלה. זו הייתה חגיגה של יצירתיות, משפחתיות וקהילתיות שנמשכה יומיים, עם המון שיתופי פעולה ועזרה של שכנים-לרגע. כמו שהבטיחו לי טליה אורבך, שהמציאה את "עיר קרטון" בטבעון והייתה ההשראה שלנו, ונעמה אורבך חברתי שהייתה בין המארגנים שם, עשרות מבוגרים וילדים נשאבו לתוך העשייה. גם מי שבאו רק לרגע, רק לראות, מצאו את עצמם הולכים לבחור קרטונים במחסן ובונים במרץ במשך שעתיים-שלוש.

אמא: מה אתה רוצה לבנות?

ילד: בית!

אמא: אולי חנות?

ילד: בית!

אמא: אולי רכבת?

ילד: בית!

קרטוני מקררים ואופניים, קופסאות של טלפונים ותמרוקים ומה לא, במגוון גדלים ושלל צורות, חולצו מהמיחזור והפכו למשך יומיים לעיר חלומות ובה בתים וארמונות, מלונות, מבצרים, מערת אוצר(!), בריכה על הגג לכל ילד וגם חוף ים שלם, מגרשי כדורגל, חנות גלידה ומרכז דואר, אוטובוס הצלה ומשאיות, מטוסים, סירה, בית גמדים, כריש, דרקון חייכן ואפילו פלטיפוס.

רוצים לראות? קורות היום הראשון כאן, בצילומים של נדב שטרית, ושל היום השני כאן, בצילומים של אתי מולכו.

הייתה גם מאפייה עם פיצות, עוגיות ועוגות

 

וסלון בגודל טבעי עם שידורי טלויזייה משלו

9-1.jpg

זו העיר שלנו, עם הבתים ששרדו את הרוח, השמש והטל

ולסיום – טרמפולינת הקרטונים ויאללה – בחזרה למיחזור.

 

צוות עיר מקרטון באחו הפורח 2017 כלל אנשי חינוך, אמנים, מעצבים גרפיים, בונה תפאורות, מארגנת אירועים, מהנדס, אנשי איכות סביבה, אדריכלית גנים, ואפילו ליצנית רפואית אחת. קבלו אותם:  אתי מולכו, מיה הורוביץ, אבנר ברק, נסיה רענן, חגית בן אליעזר, מירי דהאן, מזל מבורך, רונית צפריר, מרב מאסיל, אפרת הריסון, דורית רוקח וגדעון רוקח ואני. עזרו גם עינב מעוז, סוזי לוי, רותי שוורץ ונדב שטרית וכמובן יוסי דהאן שעזר באירוע, תמך לאורך כל הדרך, וחי באתר בנייה מקרטון בתוך הסלון שבוע לפני האירוע.

תודה לילדות הבוגרות בחוטר שעמדו שעות בדוכן הציוד ועזרו לכל מי שהיה זקוק לעזרה בבנייה: מוריה ושירה סולטן, ושירה ואורפז אנג'ל! תודה לצוות הקייטנה של נסיה ולאיילת דהאן שאיישה גם היא את שולחן הציוד ואפילו בנתה ספסל קטן מקרטון בעצמה כשלא היו לקוחות.

תודה לאדרת שהפתיעה עם סלסילת בקבוקי מים לכל, ותודה לרחמים על הסברס מהאחו שהוגשו לנו צונננים בקערה, מקולפים וללא קוצים.

תודה לקהילה העסקית: ענק ההדפסות באר יעקב, סופר סטוק באר יעקב, ודפוס כזה אני רוצה. בזכותכם יכולנו לעשות את זה יותר בסטייל. תודה לגרין בייק שאגרו לנו קרטונים מצוינים, תודה לתשובה חומרי בניין ותודה לאהרון שמואל וליוסי זיטון על הכנת השטח וארגון המחזור בסיום.

להתראות בשנה הבאה

חשוב: עשינו מאמץ לקבל רשות לפרסום הצילומים אבל אם מופיעה באלבומים האלה תמונה שאתם שאתם מופיעים בה ואתם רוצים שתוסר, אנא שילחו לי הודעה + צילום מסך

miriomri@gmail.com

צילומי הסרטונים: אפרת פרידנזון הריסון ותימור שוורץ

ספסל איילת.jpg

הסלון של יערה

פעילות עיר מקרטון ב"אחו הפורח" הייתה חגיגה של יצירתיות רגועה ונלהבת בו זמנית

כתיבה וצילום: תימור, אמא של יערה

 

1.jpg
הכל התחיל בשער העיר, בחלומות על בניית ארמון.

2
צילום: אתי מולכו
3

צילום: אתי מולכו

כשהגענו, יערה ואני, לחורשה של האחו, אחרי סחיבת קרטונים גדולים ממחסן הקרטונים שבשער העיר, יערה אמרה שהיא חייבת מיטה לנוח. אז זנחנו את רעיון הארמון והתחלנו לבנות מיטה – מיטה ממש, בנוייה מכריות עם מילוי עלים יבשים כדי שיהיו רכות כמו שצריך.

4_1.jpg

 

ואז המיטה הפכה לספה, והספה רצתה שיהיה לידה שולחן, ואז נוספו גם טלוויזיה עם שלט, שידה ושרפרף, צנצנת פרחים, פינת יצירה, וברגע האחרון גם מקרר מקרטון שהביא ניר. כמובן שאי אפשר בלי מגנטים על המקרר, וצריך גם פחי אשפה, ומפה לשם נהיה בית שלם ובו סלון, ששודרה בו מהדורת חדשות האחו, והתארחו בו אח"מים.

7.jpg

455_1

גם אתם מוזמנים לבקר בסלון של יערה ולהרגיש בבית!

סדנת היצירה לשימושכם באחריות. שימו לב להחזיר הכל למקום.

8

תהנו, ונתראה בראשון ביום הפירוק הגדול

השראות לעיר מקרטון

ואם אתם רוצים לבנות גם, תראו את הבית שבנה נעם רוזנברג, העורך הגרפי של אקסנט

הוא מסביר כאן בדיוק איך עושים את זה

נעם רוזנברג

וזה הלוח שלו בפינטרסט

ועוד השראות של אפרת לבתים מקרטון

  1. הבית הכי פשוט

ככה בונים בית מקרטון

בית פשוט.jpg

בית חמוד שעשוי משתי קופסאות גדולות

Untitled-1

ועוד אחד

ANNIKA-GINGERBREAD-HOUSE-first

ועוד 23 הצעות

 

בדרקון!

שבנוי מהמון קופסאות קרטון קטנות

Untitled-1.jpg

ועוד כמה רעיונות לסיום

בית

Webp.net-gifmaker (4)

איך עושים מקום לשקט?

מאיה ואפרת יודעות. הן המציאו את "מקום לשקט" – המתחם החדש שמתפתח בחורשה של "האחו הפורח". הן מפעילות אותו ביחד, ומשלימות אחת לשנייה את המשפטים כשאני מבקשת להבין איך זה התחיל.

מאיה ואפרת

מאיה: ״הגעתי לאחו בפעם הראשונה בהפנינג של שתילת הכלניות ומאוד התחברתי למקום. חשבתי שיהיה טוב לעשות כאן את המדיטציה שאפרת ואני מתרגלות יחד בקביעות, בבוקר יום ראשון. הסתובבנו בשטח כדי להרגיש את המקום, והרגשנו אנרגיה מאוד חזקה בשטח מסוים בין העצים״.

אפרת: ״היה לי מאד טוב במקום, מבחינה אנרגטית, ובא לי לשתף עוד אנשים בטוב הזה. ממש ככה. מהמקום הטוב הזה עלה צורך לנתינה. התחלנו לדבר על איך לעשות משהו למען הקהילה, ואיך לפתוח את התחושות שלנו, את המדיטציה שלנו, לאנשים אחרים – למרחב שמכיל את השקט״.

מה עושים? כמו כל דבר באחו – משתפים את הקהילה בהקמה. אפרת ומאיה הזמינו אנשים טובים, אני צרפתי את טל גליקמן (האגרונומית שמייעצת לנו בהתנדבות איך לעצב את מרחב האחו) שתבוא להסתכל על המקום ולחשוב עליו. וגרפנו לנו מתחם.

2.jpg

45

על דלת ישנה כתבנו ״מקום לשקט״ (תודה לדבורה), והת-חל-נו.

הזמנה למדיטציה.jpg

מאיה ואפרת הזמינו את כל מי שרוצה להתחיל את השבוע ברוגע, לבוא בכל יום ראשון בשמונה וחצי בבוקר למפגש מדיטציה מלווה  בנגינה על ״קוד״ – כלי נגינה טיפולי המכוייל לצ'אקרות.

עוד אנשים שיש להם מה לתת לקהילה – אנשי טיפול, אנשי חומר ויצירה או כלי נגינה, אנשים שעובדים עם תנועה ועם הגוף – הוזמנו להעביר פעילות ללא תשלום: ״לתת דגימה, טעימה", אומרת מאיה, "לתת ערך לקהילה ושיכירו אותם ואת מה שהם עושים, והעיקר – להוסיף טוב לעולם״.

ואתם יודעים מה, באמת יש משהו מזמין במקום וקורים בו דברים. עדי, שגרה כמה בתים משם, הפתיעה אותנו עם לוכד חלומות שהכינה. ואליו הצטרפו המנדלות שהכינו ילדים בסדנת ״מנדלות בטבע״.

6

מנדיטציה – ציור מנדלות בטבע עם ניצה בר-און כהן

78911

גם לוח האירועים מתמלא ביוזמות חדשות ומסקרנות.

Screenshot_20170614-133945.png

כל הפעילות ללא תשלום. רוצים לבוא גם? אתם מוזמנים לעקוב אחרי הפרסומים בדף של האחו הפורח בפייסבוק

יוגה נשית

יוגה נשית עם אפרת חלף

שנטל

תנועה גופנפש עם שנטל קשקש

ומה עם המדיטציה שלהן? הן צוחקות, ״באמת דיברנו על זה היום שמאוד חסר לנו הזמן שקט שלנו. חיפשנו מקום לשקט ועכשיו אנחנו עושות עם זה כל כך הרבה רעש שהמקום לשקט שלנו ברח… אנחנו צריכות למצוא לנו מקום חדש לשקט״.

מה הן עושות כשהן לא באחו? עובדות ביחד ולחוד. ״ביחד אנחנו מעבירות סדנאות שנקראות ׳נגיעות של ריפוי׳, שמשלבות מדיטציה, דמיון מודרך ונשימות בליווי נגינה על הקוד.  בכל מפגש אנחנו בוחרות נקודה חדשה להתחבר דרכה אל הנפש פנימה. לדוגמה, דרך הפחד שמנהל אותנו. במפגש כזה אנחנו לוקחות את הפחד, רואות מאיפה הוא בא, איך הוא משפיע על הגוף, על המחשבה ועל המהלכים היומיומיים שלנו, ומתחילות לפרק אותו בעבודה קבוצתית".

מאיה מטפלת ברפואה סינית (דיקור, צמחי מרפא, שיאצו, טווינה) ובעבודה דרך הגוף, והיא גם  דולה – מלווה יולדות ומעבירה סדנאות הכנה ללידה. מעניין אותה לעזור לאנשים להתחבר דרך הגוף וכאבי הגוף למה שהנשמה שלהם באמת רוצה, לחבר אנשים לעצמם.

ועכשיו שהמתחם של "מקום לשקט" מסומן, גם אני מרגישה פתאום אחרת בין ששת העצים שתוחמים אותו. עוד שכבת רוגע ירדה על האחו כולו.

 

נפלאות השועלים

17202993_1643554299286622_513563773012992717_n

כל צילומי השועלים צולמו על ידי דודי יפרח

אני לא יודעת איך נראה עמוד הפייסבוק שלכם. אצלי הדף מתמלא בכל יום בתמונות של פרחי ברפרפרים ובחודשים האחרונים גם בצילומי השועלים של דודי יפרח ובהם שגרת יומיום שועלית: הם צדים, מתבוננים ורצים ואז מתפרקדים, מפהקים ומתחממים בשמש.

רצים

לפני שבוע, בטיול היכרות עם מה שצומח בסביבות האחו הפורח, נתקלנו יוסי ואני בבור מאורך ועמוק באדמה. צילמתי, שלחתי לדודי והוא אישר – זו מחילה פעילה של שועל. אתמול גם בא לראות בעצמו, ליתר ביטחון, ומצא עוד ועוד פתחים.

מחילה

כבר ראיתי שועלים בבאר יעקב, חוצים בחטף כביש או שדה, אבל מעולם לא ראיתי אותם כל כך מקרוב כמו מבעד למצלמה של דודי – מרהיבים ביופיים ורבי הבעה. איך הוא עושה את זה? ביסודיות, סקרנות וסבלנות. הרבה סבלנות. בשלוש השנים האחרונות הוא קם בכל בוקר בחמש ונוסע לבקר את השועלים "שלו" – שלוש משפחות שהוא מכיר את מחילותיהם על כל פתחיהם. בשקט, ממרחק, לעיתים מתוך מסתור, הוא צופה בשועלים בלי להפריע, מקפיד במיוחד לא להתקרב לגורים כדי שלא יתיידדו עם בני אדם ולא מאכיל אותם כדי שילמדו להשיג אוכל בעצמם.

"לכל  מחילה יש לפחות 2 פתחים", הוא מסביר, "אני אף פעם לא יודע מאיפה השועל יצוץ. אבל את מכירה את זה שאנחנו מרגישים כשמישהו מסתכל עלינו? אז ככה זה – פתאום אני מרגיש משהו. אני מסתובב ורואה שועל".

16107439_1622615351380517_2778173040374292041_o

בשבע בבוקר, כשהשועלים הולכים לישון לכמה שעות, דודי נוסע לעבודה, ושעה לפני השקיעה כשהם שוב פעילים – הוא חוזר לשטח. זה הפך להיות הרבה יותר מאשר רצון להשיג צילום טוב. בלי להחליט על זה, דודי הפך לחוקר שועלים. לעיתים הוא נוסע אל המאורות ללא מצלמה רק כדי ללמוד וליהנות מהחוויה. הכול מעניין אותו (ואותי מעניין כל מה שהוא מספיק לספר לי): מה הם עושים, מה אופיו של כל אחד מהם, מה מערכות היחסים ביניהם, מה מצב הפרווה (עשירה בחורף ודלילה בקיץ) ומדוע באזורים שונים יש שועלים בצבעים ובמראה שונים, מה ההבדל בין שועלים שחיים בטבע נטו לעומת השועלים שחיים בסמוך ליישוב או לאתרי בילוי בחוף הים, מי מנהל ושולט במשפחה, איזה מין הורים הם, מה הם אוהבים.

בימים אלה השועלים פעילים במיוחד כי הגורים בגרו קצת והם כבר יוצאים מהמאורה, מתקוטטים, רצים אחרי אימא לנסות לינוק או לחטוף טרף שהביאה ומשחקים עם אבא במשחקי מרדפים.

18156165_1666244653684253_7797138089236692143_o

18268192_1667260143582704_5314412395203773330_n

גורים סקרנים

מה אוכלים השועלים? דודי אומר שהם אוכלים הכל – ירקות, פירות, ביצים, גוזלים וציפורי שיר, חרקים וכמובן מכרסמים קטנים (בזכותם יש פחות עכברים, חולדות וחיות קטנות אחרות שמזיקות לחקלאות).

עונת הצילומים מתחילה בנובמבר בתקופת החיזור. בדצמבר-ינואר יש הזדווגות (אז לובש השועל את פרוות החורף היפה שלו), ובערך בפברואר נולדים הגורים. כשהם בני ששה שבועות, באמצע מרץ, הם מתחילים לצאת מהמאורה ובסביבות יוני-יולי הם כבר נפרדים מההורים וחופרים מאורה משלהם. באוגוסט  יורדת מאוד הפעילות – קשה יותר למצוא מזון בעונה היבשה והשועלים ישנים רוב היום ופעילים מעט מאוד בלילה. בספטמבר-אוקטובר יש נדידת הציפורים (ודודי מצלם אותם), ובנובמבר? בנובמבר מתחילה עוד שנת שועלים…

***

ועוד בענייני שועלים
והפתעות הפייסבוק:

קטרין נקאש-קוזיאל קראה במקרה בפייסבוק על ספריית גמד האחו ושאלה אם אנחנו רוצים עותק של "שולי שועלון בחולות חולון" – זה נראה הכי מתאים שיהיה ספר טבע בספרייה שעומדת בתוך אחו. רוצים? ברור שרוצים! בשבוע שעבר קטרין הגיעה עם הספר החמוד שלה ואפילו כתבה לנו הקדשה!

הספר מתחיל כך:

photo (2)

איור של ליאת אלוף מתוך הספר "שולי שועלון בחולות חולון"

ההתעניינות של קטרין בנושא התחילה כשעשתה ביוטופ בתיכון על השועלים בחולות חולון. כשחזרה לשטח המחקר אחרי שנים, הצטערה לראות כמה הצטמצמו שטחי החולות והחליטה לעשות מעשה: לכתוב ספר ילדים על השועלים, לפנות לעיריית חולון בבקשה שישמרו על שטחי החולות ולהפיץ באמצעותם את הספר, בתקווה לקרב אנשים לטבע ולעורר מודעות לשמירה על שטחים פתוחים. העירייה נתנה את הספר במתנה ל-2,000 ילדים שעלו לכיתה א', ועוד 1,000 עותקים הופצו לחנויות ספרים, לגני ילדים וספריות בחולון, למוזיאון הילדים ולרשות הטבע והגנים. לפני שלוש שנים, תלמידי כיתות ו' בבית ספר ניצנים בחולון שנפגשו עם קטרין, אפילו הכינו ספסל שעוטר בדמויות שועלים בהשראת הספר.

הספר "שולי שועלון בחולות חולון" נמצא בספריית הגמד. אתם מוזמנים לקחת אותו בהשאלה!

photo (1)

דברים שכדאי לדעת (דודי יפרח):

  • למה שועלים מתחילים להתקרב ליישוב? כי הבנייה צמצמה את השטחים הפתוחים וכי יש מזון זמין – פחי אשפה פתוחים, מזון חתולים וכו'. אם רוצים שלא ייכנסו לשטחי מגורים חשוב לסגור היטב פחי האשפה ולא להשאיר אוכל של חתולים וכלבים ללא השגחה.
  • האם שועלים מסוכנים לנו? לגמרי לא. אפשר לצפות בהם ממרחק בטוח. הם אינם מתקרבים לבני אדם, ולא נושכים אלא אם כן התקיפו אותם.
  • ומה עם כלבת? בשנים האחרונות הבעיה כמעט נעלמה כי מחסנים שועלים ותנים נגד כלבת ע"י פיזור חיסון בתוך פיתיון.
  • שועלים ותנים הנם חיות בר מוגנות ואסור לפגוע בהם. חשוב לא להתיידד איתם ולא להאכיל.

***

רוצים שועלים בפייסבוק שלכם?

עוד צילומי שועלים של דודי יפרח כאן

השבלול הישנוני

תגיות

עידו ארמציאץ' מסביר שלחלזון הלבן שנפוץ אצלנו באחו קוראים דרחול השיח. החלזונות הצעירים בוקעים אמנם בתחילת עונת הגשמים אבל רק לקראת אמצע האביב, כשהם מגיעים לגודלם המלא, מתחילים לראות אותם באחו. בקיץ, בעונת היובש, הם אוטמים את הקונכייה והולכים לישון, ואחרי הגשמים הראשונים הם מתעוררים שוב. ראיתם אותם? מתקדמים לאיטם עם המחושים הזקופים שלהם?

אתם מוזמנים להתידד עם דף הפייסבוק של עידו – "ארצות החמרה" – ועם מבטו הסקרן, הידען והאוהב על הטבע שסביבנו.

דרחול

למעלה: דרחול בתנועה. למטה: דרחול בתנומה קבוצתית (צילומים: עידו ארמיאץ')

חלזונות של עידו

העץ המהיר

אם הייתה אליפות עולם לעצי פרי בקטגוריית ריצה למרחקים קצרים, יש מצב שהתות השאמי היה גורף את מדליית הזהב. העץ הזה פשוט זריז – מיום ליום אפשר לראות את השינויים על ענפיו. עכשיו הניצנים הקטנים שעל הענפים החשופים הופכים לעלים ירוקים רעננים. אחר כך העצים יפרחו, ובמאי-יוני הם כבר אמורים לתת פרי אדום-שחור (אני מקווה שיתנו פרי למרות שזו רק השנה הראשונה שלהם אצלנו). לא טעמתי עדיין אבל קראתי שהוא טעים במיוחד – שילוב בין תות עץ לבין פטל.

התותים שלנו מספקים הזדמנות מצויינת להראות לילדים את מעגל החיים של העץ – ניצנים, עלים, פריחה, פרי – בתוך זמן קצר. אם תבואו לבקר אותם פעם בכמה ימים תוכלו לראות שינויים ניכרים. אפשר אפילו לבקש מהילדים הגדולים יותר לתעד את התהליך בצילום או בציור. אשמח להעלות את התמונות או הציורים לבלוג.

איפה העצים? שניים בצד שמאל של השביל, מיד אחרי הסוללה שמול הזיתים, ועוד אחד תחת האיקליפטוס (בקשה: כרגע יש סביבו כל מיני שתילים קטנים, אז בבקשה לא להתקרב אליו. אפשר לעקוב אחרי שני העצים שצמודים לשביל).

מה עוד כדאי לדעת על העצים האלה? שהם עמידים במיוחד למזיקים, לחום ולקור. אחרי שייקלטו ויעמיקו שורשים, הם יוכלו להסתדר גם ללא השקייה, אבל בחודשים הראשונים הם זקוקים למילוי יומיומי של הגומות שסביב הגזע. מי משקה? שבעה צוותים של מתנדבים מגיל שלוש ומעלה – כל צוות בחר יום השקייה. תודה לכל המשקים המסורים!

20170424_162702

ניצנים ועלים ראשונים

20170425_073706

עוד ועוד עלים

20170429-101056.jpg

ילדי האחו הבוגרים בפעולה!

מירית (בת 11): "שירה סולטן, שאלה אותי ואת מוריה אם אני רוצה לעשות איתם את הפעילות. כבר היה למוריה רעיון – להכין מגנטים – ואני הצעתי גם להכין כתב סתרים שיוביל ל"אפיקומן" שהוא הפתעה שהילדים ימצאו באחו."

שירה (בת שמונה וחצי): "אחר כך הצטרפו גם מורג ואלין."

מירית: "זה לא היה קל להתארגן כי לכל אחת היתה דיעה משלה, וכל אחת רצתה להיות המובילה – המנהלת של כל זה. מירי קצת עזרה לנו כי היא אמרה שכל אחת תקשיב לשנייה ותראה מה היא מציעה. אז בסוף החלטנו שכל אחת תהיה אחראית על הפעילות שלה וכמובן שלא יתערבו לה ושיקשיבו למה שהיא רוצה. ביום של הפעילות באו כמה אימהות וכמה ילדים בני שנתיים או שלוש ועד שמונה (בערך)."

מוריה (בת 11): "לקחנו מגנטים שהיו זרוקים בשכונה, והדבקנו עליהם מדבקות לבנות. חילקנו אותם לילדים וביקשנו מהם לצייר דברים שקשורים לפסח, כדי שיקחו אותם הביתה וישימו על המקרר. מה שקרה זה שרק הגדולים ציירו ציורים של פסח והקטנים יותר ציירו מה שבא להם. זה לא הפריע לנו כי הם נהנו. גם ראינו שהם שמחים, והם גם אמרו לנו שהיה כיף."

מירית: "רק הילדים השתתפו בפעילות כמובן (האימהות צילמו), והם היו דווקא מרוכזים. חלק לא השתתפו כי לא בא להם, וזה לא הפריע לנו כי יש כאלה שלא אוהבים את כל הדברים האלה. נתנו לפעילות הזו רק חמש דקות כי הם יכולים להמשיך אותה בבית ולעשות עוד מגנטים כאלה אם בא להם. אחר כך חילקנו אותם לשתי קבוצות מתחרות. שירה החביאה את האפיקומן ואני עשיתי את הפעילות בעזרת מוריה. אמרנו להם שהמשימה הבאה היא לחפש "אפיקומן". הסברנו שהם יפתרו חידות וככה ימצאו את הרמז הבא. הם היו צריכים להראות לנו שהם פתרו את כתב הסתרים נכון ולתת לנו אותו. היו חמישה רמזים וזה לקח להם חצי שעה למצוא את האפיקומן. מה שיצא זה ששתי הקבוצות ניצחו כי הם מצאו את האפיקומן ביחד וככה יצא ששני ילדים והחזיקו את הקופסה – אחד מכל צד – ופתחו אותה. האפיקומן לא היה מצה כמובן. הוא היה דף לבן גזור בצורת מצה, עם נקודות שחורות-חומות. אז חצינו את הדף לחצי… אולי הם קצת התאכזבו מההפתעה אבל לא היה לנו משהו בבית להפתעה אחרת."

מורג (בת 10): "אני עשיתי עם אחותי אלין (בת שמונה) את משימת הקוואה-קוואה. נתנו לילדים דפים ריקים, לימדנו אותם שלב-שלב איך לקפל את הנייר כדי ליצור קוואה-קוואה ולצבוע כל חלק בצבע אחר, ובחלקים הפנימיים לכתוב כל מיני מחמאות כמו למשל – יפה, חכם/מה, אמיץ/צה, ואז לימדנו אותם איך משחקים: בוחרים צבע, בוחרים מספר מאחד עד עשר, ופותחים עם האצבעות את הקיפול כדי לראות איזה מחמאה יצאה לך."

שירה: "המשימה האחרונה הייתה שלי – למצוא באחו את הפרחים שבמדריך הפריחה ולהגיד מה השם שלהם. נתתי לילדים את מדריך הפרחים, וביקשתי מהם שיחפשו אותם בחוברות, ויסמנו  עם טוש מחיק את מה שהם מוצאים. זאת הייתה תחרות בין שתי קבוצות – המנצח הוא מי שמוצא יותר פרחים. הם רצו בשבילים, חיפשו איפה יש פרח –'הנה! יש פרח' – וסימנו. אחרי כמה דקות אמרתי להם  'בואו כולם, נגמרה הפעילות' וביקשתי מכל קבוצה שתגיד כמה פרחים הם מצאו. ואז ראינו מי ניצח."

מוריה: "אחרי המשימה הזאת, סיימנו, סידרנו וניקינו הכול וכולם הלכו הביתה."

שירה: "אני ממש נהניתי ואני מקווה שגם הילדים נהנו. לפני הפעילות חששתי שאף אחד לא יבוא ושמחתי שבאו."

כולן מסכימות: "נהנינו מאוד, היה לנו מאוד כיף להעביר את הפעילות, היה מאתגר וכיף לעבוד ביחד ואנחנו מקוות שהילדים נהנו. אחר כך היה כיף להיכנס לוואטסאפ ולשמוע את כל המחמאות והתגובות. תודה לכל מי שבא, ואנחנו מקוות לעשות עוד פעילויות כאלה. וגם כיף שיש אחו. פעם הוא היה מפחיד וקראנו לו 'היער החשוך' ועכשיו נעים לבוא."

פעילות ילדות

מרשים לי

אתמול, כשירד הערב על האחו, היו בו שלושה ילדים מרוצים מאוד ומלוכלכים מאוד (את צבע התכלת מהשיער של הדר יורידו רק מספריים). היה גם כיסא אחד שעבר תיקון וצביעה והמון שלטי סימון חדשים.

אבא שלומי עם הדר והראל (גם מורג הצטרפה לחגיגה בהמשך) עשו את כל העבודה הזו בלי כלים חשמליים – עם מסור פשוט, פטיש ומברשת צבע.

אפשר לתת לילדים צעירים כלים חדים? כן, אם מלמדים אותם איך, ושלומי לימד – הראה איך לסמן את קו הניסור, איך להניח רגל על הקרש כדי לייצב אותו, איך להרחיק את היד מהמסור ואיך לחתוך ישר. בביקור קודם באחו הם באו עם אולרים וגילפו ענפים. גם אתם זוכרים, כמוני, את התענוג לחשוף את הענף הלבן מתחת לקליפה ולחדד את המקל?

שלטים1

פס פרקט שנזרק בשכונה וכמה לייסטים, הופכים לשלטים, וכיסא שבור מקבל חיים חדשים

כיסא 1כיסא 2כיסא 3כיסא 4

* * *

גבר טאלי, המייסד של קייטנות Tinkering school, בתי ספר לניסוי וטעייה, מונה בהרצאה שלו ב"טד" כמה דברים מסוכנים שהוא ממליץ שתתנו לילדים שלכם לעשות. לא כדי שייפגעו אלא דווקא כדי שילמדו בגיל צעיר איך עושים את זה באופן בטוח. הנה ארבעה מהם:

  1. לשחק באש כדי ללמוד לשלוט באחד הכוחות המסתוריים בטבע. מדורה היא מעבדת למידה.
  2. לעבוד עם אולר כיס כי אולר הוא תיבת כלים שלמה – אפשר בעזרתו לחתוך, למרוח ולקדוח. ואם תלמדו כמה כללים בסיסיים – לחתוך תמיד מהגוף והלאה, לשמור שהלהב יהיה חד ולא לעבוד בכוח – הם יהיו בטוחים יחסית. כן, הם ייחתכו פה ושם, אבל זה יחלים.
  3. להשליך חנית כי המוח שלנו בנוי לפעולה הזו – לשילוב בין ניתוח נתונים ופעילות גופנית – וזה מפתח את היכולת להתרכז, לקלוט את המרחב התלת מימדי ולדמיין תוצאה לפעולה.
  4. לפרק מכשירי חשמל ישנים. לא את כל החלקים הילדים יזהו ויבינו אבל ההיכרות עם חלק מהם, ועם אופן תפקודם, תיתן להם תחושה שאפשר להבין את החפצים המורכבים והמסתוריים שסביבנו.

חמישה דברים מסוכנים: https://www.ted.com/talks/gever_tulley_on_5_dangerous_things_for_kids/transcript?language=en#t-542619

על הקייטנה (עם כיתוביות בעברית): https://www.ted.com/talks/gever_tulley_s_tinkering_school_in_action?language=he#t-229088

כיסא 5

השכונה הופכת דף

תגיות

,

הספרייהזו הכותרת שנתנה מאיה לוין מ"לאשה" לכתבה על ספריות קהילתיות כמו שלנו. ואכן אנחנו, אנשי הספריות הקהילתיות, "הופכים דף" ועושים את זה אחרת – הספרייה חינמית, ללא רישום, ופתוחה 24 שעות.

אם בא לכם לתרום לספרייה שלנו ספר מבוגרים, נוער, ילדים או פעוטות (ממש לא חובה), נשמח אם תבחרו בקפידה ספר טוב ממש. אין הרבה מקום על המדפים. אנחנו שומרים את המקום למומלצים שלכם! (הספרייה נמצאת מול רחוב הדרור 58, גבעת חוטר, באר יעקב)

צילום: צביקה טישלר באדיבות "לאשה"

אחוות האחו

היה בית על עץ האיקליפטוס הגדול באחו. הוא נבנה אמנם היטב אבל בחורף שעבר קרס אחד מענפי העץ בסערה וגרר איתו את המבנה כולו שנשאר מחובר למחצה, חלק מהמשטחים שלו שבורים ובמילה: מסוכן.

עץ 1.jpg

היום, כשנשבה רוח, כבר לא יכולתי להתעלם מהחריקות שלו. פניתי לקהילה – לחברי דף הפייסבוק של "האחו הפורח" בבקשת עזרה.

שירי נענתה מיד – "יש בחור עם ידי זהב ולב זהב שיכול לעשות את זה. רפי ארץ". עשר דקות מאוחר יותר, בחמש וחצי, הבחור על הקו. רוצה לדעת במה מדובר. "אתה יכול לבוא לראות?" "יכול".

עץ 2.jpg

יכול לראות ויכול לפרק… עם פטיש ועם לום, ובשילוב שובה לב של סבלנות, רוגע, מקצועיות ומרץ רפי פרק את המבנה ופתר את הבעייה (זה כתוב בשורה וחצי אבל לקח שעה וחצי).

עץ 3.jpg

הערב ירד. העץ כבר לא מסוכן והלב שלי מלא תודה.

עשיתי פעם רשימה של כל האנשים שלוקחים חלק בהקמת האחו ובתחזוקה שלו, כל אחד ותרומתו: זה שבנה את הספרייה, זו שמטפלת בספרייה, זה שמאמץ עצי פרי באחו ומשקה אותם, זו שצבעה, זה שתרם שעות טרקטור, אלה שסחבו אבנים וסללו שבילים, אלה שמעשבים ועוד ועוד. היו ברשימה למעלה משלושים שמות ומאז נוספו עוד רבים אחרים. וזה עוד בלי לספור את עשרות הילדים וההורים ששתלו וזרעו. יש לנו גינה קהילתית של ממש. הגינה של "אחוות האחו".

פורחים במרץ בְּמֶּרֶץ 

מיקס מרץ

מיום ליום נוספים פרחים – השבוע נוספה פריחת סייפן התבואה – חדש באחו!

סייפן התבואה

 

בואו לאחו ליהנות מקולקציית מרץ שלנו! בקטלוג שבלינק תוכלו למצוא רבים מהפורחים עכשיו.

קטלוג מרץ 2017

 

אתם מוזמנים להדפיס את המדריך, לטייל איתו באחו ולנסות למצוא ולזהות את הפרחים. יש ביניהם כאלה שקל למצוא כי הם רבים מאוד – כמו המרבד הצהוב של החרציות תחת האיקליפטוס, מוכרים מאוד – כמו הרקפות שבין אבני המסלעה, או בולטים לעין בגודלם – כמו בן-החצב היקינתוני שמעלה עמודי פריחה בגובה כ-40 סנטימטרים בתכול-סגול.

 

יש פרחים שמאתגר יותר למצוא אותם כי הם צנועים, מעטים וקטנים – כמו המרגנית הכחולה (או בשמה העממי המקסים – עין התכלת) שהנציגים העדינים שלה פזורים פה ושם, או מוקפים בצמחייה כמו התורמוס הצהוב. את כולם אפשר לראות מהשבילים (בבקשה לא לרדת מהשביל). בילוי בלשות נעים לכם!

מוצאים טעויות? כתבו לי miriomri@gmail.com

קטלוג מרץ 2017

בן חצב יקינתוני 1בן חצב יקינתוני

מרגנית השדה.jpg

מרגנית השדה (לפי גודל הקחוון שבתחתית התמונה משמאל, אתם יכולים להבין כמה המרגנית קטנטנה)

 

שלושה סוגי ציפורניות: הציפורנית הארץ ישראלית עזת הגוון, ולצידה הציפורנית המצרית והציפורנית המגוונת (תחתיה) שסוגרת את עלי  הכותרת שלה בשעות היום, ופותחת אותם שוב משעות אחר הצהריים עד שעות הבוקר המוקדמות

ועוד הרבה אחרים – תמצאו אותם במדריך

דמיינו כאן חלקת כלניות (שיפרחו רק בעוד שנתיים)

יום הולדת 6 לאחו במספרים:

1280 שתילוני כלניות שהופקו מזרעים

50 ילדים ובערך 50 מבוגרים

3 תחנות פעילות

1 פינת קפה ותה בשטח על גזייה

1 שולחן כיבוד

1 פסקול

1 שקדייה

2 תאנים

50 שתילי לוע הארי לקחת במתנה הביתה

2 שעות פעילות

היה תענוג. להתראות באחו!

(צילומים: אתי מולכו, עופר הוכברג, ורדה שלו, מירי דהאן)

img-20170217-wa0007

עופר ועודד מכינים את השטח ואת השתילונים

תוכנית האירוע על השלט ובעל פה, ומתחילים!

 

כאן מחלקים כיבוד (מזל מארגנת את השולחן) וכאן מחלקים שתילים (שירה מחלקת)

 

צובעים חלוקי נחל (שירה ואורפז מפעילות את התחנה)

4

הנה האבנים המקושטות – תוחמות את אזור הרקפות החדש

15

 

כותבים חוות דעת על ספרי ספריית הגמד (מוריה עוזרת)

6

11

שותלים כמובן – לכבוד זה התכנסנו

לסיום אופיר, אסף ורותם שותלים שקדייה

13

אופיר מחלק לכל הילדים פרחים ו…נפרדים

17.jpg

גם החמודים האלה נהנו בדרכם…

18.jpg19.jpg

קיו אר קוד צומח באחו

אם אתם רשומים בבלוג, ותיבת הדואר שלכם התמלאה מאתמול במטח של 30 הודעות על פוסטים חדשים שכתוב בהם רק ״כאן יהיה טקסט״, לא להיבהל. לא השתלט על הבלוג טרול ואני לא השתגעתי. זוהי הכנה למאגר פרטי טריוויה מעניינים (אני מקווה) שאפשר יהיה להגיע אליהם על ידי סריקה של קיו אר קוד (ברקוד) שיוצמד לשלטים קטנים באחו.
המידע יהיה בבלוג, והברקוד שמוביל אליו יוצמד לשלט קטן שיהיה באחו עצמו ליד הפרח/צמח.
כך בטיול באחו תוכלו גם לגלות איך החולדים מתקשרים ביניהם ומה יש להם במחילה, מה משותף לכלנית וחמנית ועוד.

ולמי שלא מתחבר לברקודים, כל המידע הזה יופיע גם בבלוג תחת הלשונית ״הידעת״.

בסיור הבוקר ראינו קווחן ראשון, לא מעט ציפורניות, התחלה של עמודי תפרחת אצל התורמוסים והתחלת פריחה באחד משני עצי השקד! ובשישי הבא – ה-17 בפברואר בשעה אחת – ניפגש לשתילת פקעות זעירות של כלניות שיפרחו אמנם רק בעוד שנתיים, אבל היי – השיעור הכי גדול שלמדתי באחו זה סבלנות…

שיהיה לכם בילוי נעים באחו, עם או בלי סמארטפון (עדיף בלי).

20170210-084746.jpg

20170210-085153.jpg

עם הפנים לשמש

תגיות

התורמוס הארצישראלי שצומח אצלנו באחו – כן, זה עם הפרחים הלבנים שיש להם נגיעות של תכלת וורוד – הוא צמח אנדמי לישראל (או בעברית: הוא צומח רק בישראל. לא בשום מקום אחר בעולם). הוא גם הנפוץ ביותר מבין 7 מיני התורמוס שגדלים בארץ. עלי הכותרת שלו עוקבים אחרי השמש מהזריחה ועד לשקיעה. בלילה, כשהשמש שוקעת במערב, הם פונים שוב מזרחה ומחכים לשמש שתעלה בחזרה. תוכלו למצוא אותו באחו שלנו בין פברואר לאפריל (מקור: קבוצת הפייסבוק ״בוטניקה לאוהבים – צמחי ארץ ישראל״)

%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%a1-%d7%90%d7%a8%d7%a6%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99

ללטף זנב ארנבת

תגיות

יש אנשים שהצליחו לראות באחו שלנו ארנבות אמתיות – ארנבות שדה קטנות. עד שנצליח גם אנחנו, אפשר להתנחם בליטוף עדין של "זנב הארנבת הביצני" שמבצבץ בין פרחי האחו. התפרחת שלו פרוותית ורכה ממש כמו זנב הארנבת שעל שמו היא נקראת!

זנב הארנבת הביצני פורח באחו ממרץ עד מאי, אבל נשאר באחו גם אחרי שהתפרחת שלו מתייבשת ומלבינה.
(קוראים לו “ביצני” בגלל צורת הביצה של התפרחת)

זנב הארנבת

למי צלצלו הפעמונים

תגיות

מצילות החוף פורחות ממש מתחת לגדר התכלת. נסו למצוא אותן – הן קטנות, בגובה 10 סנטימטרים בלבד. עמוד-התפרחת שלהן מכוסה פרחים סגולים שמזכירים בצורתם פעמון (מצילה).

אם נראה לכם שהן דומות לכדן (שמוכר גם בשם “פעמוני גשם”) זה לא פלא – הוא בן הדוד הסתווי שלהם.
מצילות החוף פורחות באחו במרס–אפריל

 

%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%a3-1%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%a3-2

האם העדעד פורח לעד?

תגיות

לא, הוא לא, אבל הוא בהחלט נראה כאילו אינו נובל והוא מצליח לשמור על הצבע הכחול-סגול העז שלו לאורך חודשים, מסביבות מרץ ולפעמים עד הקיץ ממש. העדעד גם מפיץ את עצמו בקלות – כך נוצר כר העדעדים שמאחורי הספרייה באחו שמושך, כך אומר לי עופר הוכברג, שישה מיני פרפרים!

%d7%a2%d7%93%d7%a2%d7%93-%d7%9b%d7%97%d7%95%d7%9c

הסביון אביבי?

תגיות

כן, הוא אביבי, אבל הוא גם סתווי וגם חורפי. איך זה יכול להיות? פשוט מאוד: הוא פורח במשך כחצי שנה. הוא מראשוני הפורחים בנובמבר, ומייצר מרבד צהוב ביחד עם ציפורני החתול והניסניות, וממשיך לפרוח אפילו עד מאי לפעמים. ולמה קוראים לו סביון? על שם כדור הזרעים הכסוף שהציציות שלו דומות לשערות של סבא. כיף לנשוף על הכדור הזה ולראות את הזרעים עפים למרחק…

%d7%a1%d7%91%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99-%d7%95%d7%a1%d7%91%d7%90

יש עשן בלי אש?

תגיות

כן, זה העשנן המטפס! טוב, הוא לא באמת מעלה עשן, אבל זה קצת נראה ככה כי יש לו פרחים לבנים שהקצה הלוהט שלהם נראה בוער. לי זה עוזר לזכור את שמו, אבל אמרו לי שהוא זכה לשם הזה דווקא בגלל שורשיו, שמפיצים ריח של עשן. ולמה קוראים לו מטפס? כי הוא מטפס על כל מה שבסביבתו.

%d7%a2%d7%a9%d7%a0%d7%9f

מה משותף לכלנית וחמנית?

תגיות

הכלנית, כמו החמנית, מסתובבת במשך היום כדי שפניה יהיו תמיד מול השמש! בכלל, פרחי הכלנית פעילים מאוד – הם נפתחים בכל יום בבוקר (בימי שמש) ונסגרים בערב או כשהשמש מסתתרת מאחורי עננים.

ולמה האדומה פורחת לבדה? הכלנית האדומה פורחת מדצמבר עד מארס (מאוחר יותר מאחיותיה הוורדות/לבנות/תכולות/סגולות). ומדוע יש מקומות שכל הכלניות בהם רק אדומות? אחד ההסברים (לא בטוח שהוא נכון) הוא שהכלנית האדומה גדלה דרומית מאזור המרכז, כי היא יכולה להסתדר גם באזורים יבשים ומשום שהיא, בניגוד לאחיותיה בצבעים האחרים, מחבבת קרקע גירית.

כלנית.jpg%d7%9b%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%aa-1

שָׁקֵד או שְׁקֵדִיָּה?

תגיות

 שם העץ הוא שקד, אבל כשהוא לובש שמלת פרחים לבנה הוא לגמרי שְׁקֵדִיָּה! השקדיות באחו שלנו פורחות בסביבות ט"ו בשבט והפרי מבשיל אחרי כמה חודשים – ביולי. כשהפרי צעיר וירוק אוכלים אותו בשלמותו, אבל כשקליפת הפרי מתקשה ונעשית חומה, מפצחים אותה ואוכלים רק את הגלעין שבפנים.

צילום: אתי מולכו

מה אפשר לאכול פה?

תגיות

יש באחו הרבה צמחי בר למאכל. הגדולה והמוכרת מביניהם היא החלמית המצויה – החוביזה – ששמה נלקח מהמילה "חובז", לחם בערבית. לילדי שנות ה-60 סיפרו שכשהיה מחסור באוכל בזמן המצור על ירושלים במלחמת העצמאות תושבי העיר אכלו חלמית. כשהייתי ילדה חשבתי שהם אכלו את הפירות הלבנים הקטנים שלה, שנראים כמו חלה עגולה, אבל היום אני יודעת שהם אכלו את העלים (שהם אכילים בדיוק כמו תרד ומנגולד). כשהעלים צעירים ורכים אפשר פשוט לאדות אותם (כמו במתכון למטה), וכשהם גדולים אפשר להשתמש בהם להכין "ממולאים" כמו שמשתמשים בעלי גפן.

אתם מוזמנים לקטוף כמה שבא לכם. יש באחו ה-מון. רק היזהרו מהסרפדים שגדלים לצידם לפעמים.

מירי דהאן

תבשיל חובזה

מתכון של חוסאם ממסעדת "אלבאבור"

המרכיבים (ל-4 מנות):

צרור גדול של עלי חובזה טריים (להפריד מהגבעולים)

2 בצלים גדולים קצוצים דק

1 כפית מלח

1/4 כוס שמן זית לטיגון

מיץ מלימון טרי

ההכנה:

  1. קוצצים את החובזה לרצועות דקות ושוטפים היטב.
  2. מזהיבים את הבצל בשמן זית במחבת גדולה מאוד (בהתחלה החובזה תופסת הרבה מקום)
  3. מוסיפים את עלי החובזה, מערבבים, מתבלים במלח, וממשיכים לבשל עד שהעלים רכים.
  4. מסירים מהאש, סוחטים מעל את מיץ הלימון ומגישים חם או קר. טעים מאוד על אורז.

מקור: ynet.co.il/articles/0,7340,L-4038614,00.html

עוד מתכוני חוביזה כאן:

http://food.walla.co.il/item/2610715

רקפת, מה שם המשפחה שלך?

תגיות

כן, כל רקפת שייכת למשפחה קטנה משלה, בתוך המשפחה הגדולה של הרקפת המצוייה, ויש אפילו דרך לזהות את השיוך: אם תסתכלו על עלי הרקפות, תראו שיש עליהם דוגמה מיוחדת של כתמי כסף. הכתמים האלה נוצרים מחללי אוויר שנמצאים מתחת לשכבת התאים העליונה של העלה. לכל משפחת רקפות יש ציור ייחודי משלה! לכן, כשרואים משטחי רקפות, אפשר תמיד לדעת מי במשפחה של מי.

%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%a8%d7%a7%d7%a4%d7%aa-%d7%93%d7%95%d7%93%d7%95-%d7%90%d7%93%d7%9d%d7%a8%d7%a7%d7%a4%d7%95%d7%aa

צילום עלי הרקפת ומידע: דודו אדם

נעים להכיר: גמד האחו

תגיות

גמד האחו הפורח אוהב ספרים. יש לו מעל המיטה מדף מלא ספרים קטנים כמוהו. הוא אוהב שאתם באים לבקר, גם אם הוא לא תמיד בבית. הוא דאג שתהיה ליד הבית שלו ספרייה מלאה בספרי ילדים. הספרים אמנם גדולים מדי בשבילו אבל הם בדיוק בגודל המתאים לילדים. אתם מוזמנים לבוא, לשבת ולקרוא סיפור, ולפעמים הגמד יקשיב.

הדלת לבית שלו סגורה. כדי לפתוח אותה צריך להגיד לחש קסמים שרק הגמד יודע, אבל גם בלי להיכנס, אפשר לראות מה יש בבית אם מציצים מבעד לשלושת החלונות (הגמד מרשה להסתכל, רק מבקש לעשות את זה בעדינות ובזהירות בלי לשבור – שלא ייכנס לו גשם לבית ושיוכל גם הוא להביט החוצה ולראות את האחו).

מכל חלון, הבית נראה קצת אחרת. הכי כיף להציץ פנימה בלילה, עם פנס.

איך נראה הגמד? מתי הוא נמצא בבית? איזה סיפורים הוא הכי אוהב? למען האמת, אני לא יודעת – תצטרכו לגלות בעצמכם. ואם תראו אותו – ספרו לי בבקשה.

(רוצים לתרום ספרי ילדים לספריית הגמד? יופי! שימו אותם בשקית על השולחן ליד הספרייה)

%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%9e%d7%93-%d7%95%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%94%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%9e%d7%93-%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9f

מי מתחבא אצל הלופית המצוייה?

תגיות

חרקים מבקרים את התפרחת שלה. הם נכנסים לתוך הצינורית המפוספסת שלה כדי למצוא מסתור והגנה מקור ומגשם (ובתמורה, בלי ידיעתם, הם עוזרים לתהליך ההאבקה שלה). הלופית המצויה הזו הגיעה לאחו מהשדות שבהם נבנו שכונות חדשות בבאר יעקב. ידיים אוהבות העבירו אותה לביתה החדש כאן. קוראים לה גם "מטה אהרון", בגלל דמיונה למטה המכופף של אהרון הכהן.

%d7%9c%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%99%d7%99%d7%94

מקורות: עידו ארמיאץ'; מייק לבנה וערגה אלוני מאתר "צמח השדה". לקריאה נוספת:

http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=179

מה עושים הערב?

תגיות

יוצאים לבלות עם הציפורנית המגוונת! לפרח העדין הזה יש באחו שתי בנות דודות – ציפורנית מצרית וציפורנית ארצישראלית, אבל רק היא, המגוונת, חוגגת בערב. רוצים לראות אותה במלוא הדרה? אל תבואו באמצע היום – היא ישנה שנת צהריים! במשך היום, משעות הבוקר המוקדמות, עלי הכותרת שלה הולכים ומתקפלים כלפי פנים, כמו אצבעות מכופפות, עד שהפרח סגור לגמרי. אחר הצהריים, כששאר פרחי האחו הולכים לישון, היא מתעוררת ועלי הכותרת שלה נפתחים כדי לקבל את פניהם של פרפרי הלילה שמאביקים אותה.

ציפורנית סגורה.jpg

מקורות: מייק לבנה מאתר עשב השדה. לקריאה נוספת

http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=392

איך פרח קטנטן מצליח לפרוח בשדה של ה"גדולים"?

תגיות

תשאלו את פרח המרסייה היפהפייה שהצמח שלו קטנטן, בגובה 15-10 סנטימטר בלבד. אז איך הוא עושה את זה? פשוט – הוא מזדרז לנבוט הרבה לפני צמחים גדולים וחזקים ממנו, וכך הוא מספיק לפרוח ולהפיץ זרעים לפני שכניו, הסביונים והתורמוסים.

מרסיות.jpg

איך חולדים מתקשרים?

תגיות

החולד חי לבד, אז למה הוא צריך לתקשר בכלל? כדי לדעת אם במחילה הסמוכה יש זכר שכדאי להתרחק ממנו, או להיפך – בת זוג שכדאי לפגוש. אז איך הוא "מדבר" איתם? בנקישות. החולד חובט את ראשו קלות בתקרת המחילה, הנקישות מרעידות את האדמה ונקלטות על ידי החולד השכן שעונה לו בנקישות גם הוא וכך מתברר אם הוא בן או בת.

בשלושים השנים האחרונות ראינו חולד רק פעם אחת, אבל אנחנו יודעים שהם גרים באחו בגלל תלוליות העפר שהם משאירים בזמן החפירות שלהם. מערכת המחילות של החולד מפוארת למדי, כראוי למי שגרים בשכונה כפרית: יש בה חדרים גדולים המשמשים לאגירת מזון, מקום לעשיית צרכים וגם חדר שינה מרווח המרופד בקש.

%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%93

מקורות: עידו ארמיאץ'; ווויקיפדיה. לקריאה נוספת:

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%93_%D7%90%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99

מתחת לסלע וסביבו

תגיות

פעם הייתי סרבנית מתנות, אבל בשש השנים האחרונות אין לי שום בעיה איתן (בתנאי שהן קשורות לאחו כמובן). מה קיבלתי? מגפי גומי מגניבים, כלי גינון הכי משובחים שיש, שלושה עצי פיטנגו, ערימות של פקעות של נרקיסים, כלניות וסתווניות, והמתנה האחרונה מאחי גילי וגיסתי מיכל – 300 פקעות גדולות (בנות 12!) של רקפות.

image-1

סופיאן ואחמד פינו איתי הררי חמציצים, מזל עם שני נכדיה – הראל ונדב – הכינו מקום לרקפות סביב הסלעים בכניסה, חפרתי בורות, ספרתי פקעות וחילקתי לארגזים, הדבקתי מדבקות "צד זה למעלה" (הצד הקמור למטה) וקדימה לשתול. שתלנו את הפקעות בין אבני הסוללות וכמה שיותר קרוב אליהן, כי כבר ראינו שזה מה שרקפות הכי אוהבות. הילדים שתלו על הסוללות האופקיות והמבוגרים על השיפועים שצריך ידיים ורגליים קצת יותר ארוכות כדי להגיע אליהם.

image-2image-3image-4

חלק מהרקפות החדשות אולי אפילו יספיקו לפרוח השנה. בינתיים אפשר לראות את הרקפות שכבר גרות באחו כמה שנים. אתם מוזמנים להסתכל גם על העלים שלהן. דודו אדם סיפר בקבוצת בוטניקה לאוהבים- צמחי א"י שלכל רקפת יש "טביעת אצבע" ייחודית המתבטאת בדוגמת הציור המיוחדת לה על העלים שלה.

image 6.jpg

כתמי הכסף שעל העלים (ראו בצילום של דודו אדם למעלה) הם בעצם חללי אויר שנמצאים מתחת לשכבת התאים העליונה של העלה ולכל משפחת רקפות יש ציור משלה! לכן כשרואים משטחי רקפות אפשר לדעת מי במשפחה של מי…

image 5.jpg

בשנה הבאה צפו למרבדים וורודים!

ולסיום, כמו תמיד – ביקור בספריית הגמד.

image 7.jpg

תודה לאהרון על קבלת עובדי הגינון, תודה לשני הבחורים המצוינים שעבדתי איתם, תודה למזל ונכדיה ולשותלים ששתלו בעדינות כל פקעת כאילו היא הכי חשובה בעולם, תודה לדודו ומיטל מקבוצת בוטניקה על המידע ותודה לאתי המתעדת הנפלאה שצילמה הכל.

אם אתם חובבי פריחה, אתם מוזמנים להצטרף לקבוצה החמודה בוטניקה לאוהבים- צמחי א"י שבה אפשר לנוח מפוליטיקה, צער בעלי חיים, או כל דבר עצוב אחר שעולה לכם בפיד בפייסבוק שלכם ולפתוח את היום בתמונות פריחה מרחיבות לב.

שביל הפרגים

תגיות

שלוש בחורות מ"גדוד העבודה", שלושה מעדרים, מגרפה אחת והמתעדת שלנו – אתי מולכו – ויש שביל חדש בחורשה. משמאל לשביל (אם באים מכיוון הספרייה) יש המון נבטים של פרגים. אני מקווה למרבד פרגים באביב (לא לדרוך…)

תודה לרותי שוורץ ולרחל קאווה, תודה לאתי שתיעדה את התהליך, ותודה לאחו שבזכותו פגשתי לראשונה את רחל שגרה שלושים שנה שלושה בתים ממני!

%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%9c-1

%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%9c-4

%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%9c-5

 

 

 

השראה: ספריית רחוב לדרי רחוב. פורטלנד, אורגון

תגיות

תרגום הסרטון:

בן הודג'סון הוא ספרן על גלגלים. הוא עובד עבור "street books" (ספרי רחוב). זו ספרייה ניידת שמביאה ספרים ישירות לחסרי בית בפורטלנד אורגון. בן הוא חייל לשעבר והוא גר בחוץ (ברחוב) כשהפך ללקוח של "street books" לפני חמש שנים.

(שיחה עם לקוחות)

בן: "הייתי שם כמעט בכל שבוע בכל העונה הראשונה בקצב של כשלושה ספרים בשבוע. קראתי מעל 50 ספרים. אתה יושב ואין לך מה לעשות חוץ מנעוץ מבטים בחלל, וזה הרבה יותר נסבל כשיש לך מה לעשות כפעילות פנאי." עכשיו יש לו בית והוא חבר בוועד המנהל של סטריט בוקס.

לורה מולטון ייסדה את "סטריט בוקס" ביוני 2011 כדי להציע ספרות, ושיחה ידידותית, לכל מי שזקוק לזה. לורה: "יש הרבה תפיסות מוטעות על אנשים שחיים בחוץ, ואחת מהן זה שהם לא קוראים או שהם לא יתעניינו בספרות, או שהם לא היו בקולג'. יש הרבה הנחות שאנשים עושים בגלל שאנחנו לא מכירים את הסיפור שלהם. אחת המשימות של סטריט בוקס היא להציע תחושת קהילה ולהשיב את הכבוד לאנשים שנהדפו החוצה או עברו לשוליים".

(שיחה עם לקוחות)

להבדיל מספריות רגילות, בסטריט בוקס אין צורך בתעודה מזהה או כתובת כדי לשאול ספר. המשתמשים יכולים להחזיר ספרים שהם שואלים או לתת אותם למישהו אחר. לורה: "אני חושבת שהלקוחות לעיתים קרובות אסירי תודה על ההזדמנות למלא את אחר הצהריים שלהם בעולם אחר. שיעבירו אותם מהמציאות הנוכחית שלהם – אם זה משהו שהם נאבקים איתו."

בן מקיים את משמרת הספרייה שלו בכל יום שני, ויש לו טיזר למשוך לקוחות בימים חלשים:

"בואו חברים

קחו ספרים

קבלו את הסיפורים!

יש לנו סיפורים קצרים,

ויש ארוכים,

סיפורים בשתי קומות,

סיפורים על אהבות,

סיפורים על מלחמות

ועל תפארת הבקרים"

 

סימון שבילים

תגיות

יוסי העתיק היום חצבים צעירים שנבטו באחו  לסימון שביל האיקליפטוס. בכל שנה לקראת עונת הנביטה הם יוציאו עלים ירוקים בולטים שיראו בבירור היכן עובר השביל. ולמה חשוב השביל? כי הכל נובט עכשיו. הנבטים רכים ונפגעים בקלות. לכו רק בשבילים בבקשה…

גשש בלש באחו: איך נובט תורמוס

תגיות

אתם מוזמנים לחפש את סימני הנביטה בחלקה של התורמוס הארצישראלי.
אם תסתכלו טוב טוב, תוכלו לראות בימים אלה את כל שלבי הנביטה.

שלב 1:
האדמה נבקעת. רואים תלולית קטנה עם סדקים. כמו קליפת ביצה שנסדקת לפני שבוקע האפרוח

1

שלב 2:
זוג עלים פסיגיים – עלים עבים (בשרניים) וחזקים – בוקעים מהאדמה ומפלסים דרך. אפשר לראות בין שני העלים האלה את העלים העדינים יותר שיבואו אחריהם

2

שלב 3:
מתוך שני העלים הראשונים בוקע גבעול עם עלי התורמוס המאוצבעים (עלים שנראים כמו כף יד עם אצבעות)

3

(לחיצה על המילה turmus תפתח לכם פי די אף שאפשר להדפיס ולקחת איתכם לאחו)

turmus

גשש בלש באחו

תגיות

זרענו, שתלנו, גשם טוב ירד, ועכשיו האחו נובט.

מצורף מדריך שיעזור לכם לזהות כמה מהנבטים באחו. אתם מוזמנים לצאת לטיול בלשי. מותר להיעזר בשלטים…

סידרתי את התמונות בזוגות של נבטים שלפעמים ממש קשה להבדיל ביניהם! חוץ מהרקפת כמובן, שעלי הלב המעוטרים שלה לא דומים לשום דבר אחר…

sprouts2.jpg

הזוג הראשון – למעלה – קצת מאתגר. אתם מוזמנים למצוא בעצמכם את ההבדלים.

והתורמוסים? התורמוס הצהוב הוא אורח חדש אצלנו, ועליו אכן דומים לעלים של אחיו התורמוס הארצישראלי, אבל עדיין מספיק שונים כדי שאפשר יהיה להבדיל.

והזוג המאתגר מכולם, עבורי לפחות: עלי העירית הגדולה לעומת עלי הנרקיס. הפרחים אינם דומים כלל, אבל העלים…

טוב, אין ברירה אלא להיעזר בשילוט במקרה הזה

בילוי נעים!

אם אתם רוצים להדפיס את המדריך על דף איי 4 ולקחת אותו לאחו איתכם, לחצו על המילה באנגלית שמתחת למשפט הזה:

sprouts

הסתוונית הראשונה שלנו

תגיות

סתוונית. כמה ענוגה. שובת לב ביופיה.
בדרך כלל היא מבשרת את הסתיו, השנה היא כבר מבשרת את החורף…
היא גם הראשונה באחו בשלושים השנים האחרונות או יותר, לפחות מאז שהשכונה הוקמה. אני מקווה שהיא תתלהב מביתה החדש ושתקים שכונה לתפארת!
בשנה הבאה – שטיחון, בעוד שנתיים מרבד?
%d7%a1%d7%aa%d7%95%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa

כל סייפן הוא התחלה חדשה

תגיות

ממשיכים לשתול, והפעם – פקעות של סייפן התבואה. שתלנו אותן באמצע החלקה שמוקפת בשביל החצבים.

היה קל לדעת איך לשתול את הפקעת של הסייפן – מה למטה (החלק השמנמן) ומה למעלה (החלק הצר). לגבי פקעות הרקפות ששתלנו לא הייתי כל כך בטוחה למרות ששמתי מדבקת "צד זה למעלה" על כולן לפני השתילה. ליתר בטחון בדקתי שלוש-ארבע והן בסדר…

מה עוד חדש? ירד גשם ראשון אמיתי, באיחור של חודש מהרגיל, אז הנביטה הראשונה של הכל מתחילה רק עכשיו. נובטים המון דברים ששתלנו וזרענו – תוכלו לראות את גבעולי הנרקיסים (הם נראים כמו בצל ירוק) לאורך שביל העדעדים ועוד מעט יצוצו גם הכלניות, הרקפות והתורמוסים למיניהם.

השלמנו סוף סוף את גדר התכלת שלאורך השביל. היא שם כדי להזכיר לכולם שהכל נובט עכשיו, אז חשוב ללכת רק בשבילים הקטנים. בחורשה, לעומת זאת, אפשר לרוץ איפה שרוצים.

צילום הסייפן: אברהם פלוטינסקי באתר "צמח השדה".צילומי השתילה: אתי מולכו

אפשר לקרוא על הסייפן כאן, באתר המצויין "צמח השדה"

http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=126

 

סיפן התבואה קולאז.jpg

 

יצאתי לשתול, תיכף אחזור…

תגיות

,

כבר שבועיים אני לא מחזירה טלפונים כמו שצריך, לא מגיעה למפגש חברות ובאה לעבודה בשבע כדי לצאת כשעוד יש אור (מחשיך כל כך מוקדם!). זו תחילת העונה הבוערת באחו. הבישולים לא מי יודע כמה, הבית מלא שאריות בוץ מהמגפיים והנעליים של שני פועלי האחו שגרים בו, ופזורים בו פתקים עם הוראות שתילה והשקייה, שקיות עם פקעות וארגז עם כלי עבודה. הראש – גם כשאני בבית – בחוץ.

הכל התנקז ליום שישי.

זרעי התורמוס הצהוב ופקעות הכלניות ישנו כל הלילה לפני במים חמימים שיהיו מוכנים לשתילה וזריעה, הרקפות סומנו במדבקות "צד זה למעלה" והנרקיסים נארזו בזיפלוק. בשישי בצהריים ילדי חוטר הבוגרים יותר עזרו בהתארגנות – הכנת שטחי הזריעה והכנת שלטים, השטח קיבל השקייה וזהו היינו מוכנים.

PIC 1.png

בשלוש וחצי הגיעו ראשוני האורחים, ואיתה גזייה, פירות וצמחי תה. הרכבים חנו…

PIC 2.jpg

אחריהם הגיעו עוד ועוד – ילדים, הורים וסבים שכבר מכירים את האחו, הספרייה ובית הגמד, וכאלה שהגיעו בפעם הראשונה.

חגיגה.

pic-3

הסברים מתימור, חלוקה לקבוצות "נרקיסים", "רקפות" ו"כלניות", ומתחילים…

pic-4

pic-6

pic-7

pic-8

לסיום, חוגגים עם גירי המדרכה

PIC 9.jpg

והביתה לארוחת שישי.

עכשיו מחכים לנביטה בסקרנות ותקווה ומקווים שתבואו עוד ועוד כי, רק שתדעו,  האחו אמנם אוהב חגיגות מיוחדות,  אבל הוא הכי אוהב שבאים אליו סתם, מדי פעם, לראות מה נובט ובעוד כמה חודשים – גם מה פורח.

תודה לתימור שקיבלה את פני כולם וסיפרה מה עושים ואיך; תודה לאבנר על הגזייה ולכל מי שהביא כיבוד וכוסות; תודה לאתי, אדרת, דנה ותימור על הצילומים; תודה לטליה ויוסי ולכל מי שחפר, עדר, ניקה, הסביר – היה תענוג לזכות לשיתוף פעולה כזה!

לצאת מהקווים

תגיות

,

חדש באחו: תיבת הפתעה שצמודה לשובך ספרי המבוגרים.

20161109-191304.jpg

שני ארונות עץ קטנטנים חוברו יחד ונצבעו.

20161109-191336.jpg

אחר כך הוברגו לעמוד הספרייה והתמלאו בגירים גדולים וצבעוניים. עכשיו הם מחכים לכם שם.
אתם מוזמנים לקשט בעזרתם אבנים, מדרכות, ענפים, אבני שפה – מה שבא לכם (רק לא את הספרייה). כשמסיימים – מחזירים את הגירים לארונית וסוגרים טוב טוב את הדלתות כדי שהגירים יהיו מוגנים.
בילוי נעים!

(ספריית גמד האחו פתוחה 24/7 ונמצאת מול רחוב הדרור 58 באר יעקב)

20161109-191646.jpg

* תודה לנעמה (http://naamasimanim.co.il/) על הקישור לפוסט על ציור על מדרכות בבלוג מעורר ההשראה שהזכירה בתגובה שלה. מומלץ !

השכנים טובים בעיני

תגיות

,

הכל התחיל מקופסה מלאה זרעים של תורמוס ארצישראלי שאספנו בתום עונת הפריחה. רוח קרירה של ערב הזכירה לי את מה שהחצבים אמרו מזמן – הסתיו כבר כאן והגיע הזמן לפתוח עונה ולהתחיל לזרוע לפני הגשם. ואם כבר נפגשים כדי לזרוע, למה שלא נעשה מזה מפגש שכונתי לחגוג את תחילת השנה? אתי ודפנה נענו מיד, והאירוע אורגן בקלילות. מייל אחד לבנות פורום הנשים, ווואטסאפ שכונתי, נענו מכל הלב והניבו שולחן מלא כל טוב ושתי גזיות להכנת קפה ותה צמחים בשטח (הברקה של אתי!). תוסיפו לזה גמד אחו אחד שמוכן תמיד לקבל אורחים בספרייה שלו (בתנאי שלא ינסו להיכנס אליו הביתה) והכל מוכן למפגש.

 

תודה לכל מי שאפה, חתך פירות, תפעל גזייה, הדריך זריעה, דאג שתהיה מדבקה עם שם לכל מי שבא, סחב כיסאות ושולחנות ועזר בחיסול, והמון תודה למי שבא ופטפט עם שכנים, זרע, רץ בשבילים ודפדף בספרים. האחו מת על אורחים!

להתראות בשתילת רקפות!

(צילומים: אתי מולכו)

מממ. טעים..

%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%9b%d7%9c

כולם מקבלים מדבקה עם שמם. גם ג'ונו כמובן

%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a7%d7%95%d7%aa

נפגשים

%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%a9%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%9d

זורעים תורמוסים

%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%96%d7%95%d7%a8%d7%a2%d7%99%d7%9d

מבקרים בספרייה

%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%94

וסתם נהנים

אתי כללי  2.jpeg%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99-4%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99-8%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99-1